בריאת העולם

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

אלוהים בורא את האור, ביום הראשון לבריאה. תחריט מאת גוסטב דורה.

בריאת העולם הוא שם כללי לסיפורי עם שונים העוסקים בבריאה והייחודיים לתרבויות רבות ושונות ברחבי תבל. הם בעלי אלמנטים על-טבעיים המתארים כיצד התחילו היקום והחיים שבו, ובפרט כדור הארץ והאנושות, לרוב כפעולה מכוונת של "בריאה" על ידי אל אחד או יותר.

בריאת העולם בתרבויות שונות

על פי התנ"ך

ערך מורחב – בריאת העולם (יהדות)

בריאת השמש, הירח והכוכבים. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו

בתנ"ך, בתחילת ספר בראשית מופיעים שני סיפורים על בריאת העולם. הסיפור המוכר יותר הוא זה שבספר בראשית, פרק א', בו בריאת העולם בידי אלוהים מוצגת באופן מסודר כמהלך שארך שבעה ימים:

• ביום ראשון ברא את האור והפריד בינו ובין החושך.
• ביום שני עשה את הרקיע והבדיל בין המים העליונים, שמעל לרקיע לבין המים התחתונים, שמתחת לרקיע.
• ביום שלישי חשף את היבשה והוציא את הצמחים.
• ביום רביעי עשה את המאורות וקבע אותם ברקיע, השמש, הירח והכוכבים.
• ביום חמישי ברא את הדגים והעופות.
• ביום השישי יצר את שאר בעלי החיים וברא את האדם.

בסיפור זה לא מסופר על בריאת הגבר והאישה בנפרד, אלא כתוב: "ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם".

• ביום השביעי, הוא יום השבת, אלוהים שבת ממלאכה ובכך קידש את השבת למנוחה.

בספר בראשית, פרק ב' נכתב שאת כל בעלי החיים, ואת האישה, החליט אלוהים לברוא משום שהאדם היה בודד בעולמו החדש: "לא טוב היות האדם לבדו" (ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח). הפתרון הראשון שמצא אלוהים לבדידותו של האדם היה בריאתם של חיות השדה ועוף השמים: "ויצר אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם" (ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ט). רק לאחר זמן, כשהתברר לאלוהים שאין בעלי החיים יכולים לשמש עזר לאדם - "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (ספר בראשית, פרק ב', פסוק כ'), החליט לברוא עבורו את האישה, אותה ברא מתוך צלעו של האדם.

על פי הפרשנות המסורתית, לפיה כל התורה נכתבה בידי גורם אחד אלוהי ואין בה סתירות, מקובלים הסברים שונים המבארים את שני הפרקים כך שלא תהיה ביניהם סתירה. (ראו בהרחבה: פרשנויות חז"ל על בריאת אדם וחוה). לפי חוקרי מקרא המחזיקים בהשערת התעודות, שני הפרקים נכתבו בידי שני גורמים שונים: המקור הכהני (פרק א') והמקור היהוויסטי (פרק ב'). (ראו בהרחבה: תיאור בריאת העולם על פי ביקורת המקרא). תורת הסוד היהודית העוסקת בבריאת העולם מכונה "מעשה בראשית".

תיאור בריאת העולם כפי שהוא בתנ"ך מקובל הן על ידי היהדות והן על ידי הנצרות, ואף בתיאור בריאת העולם במסורת האסלאם יש דמיון רב לתיאור התנ"כי.

בבל העתיקה

ערך מורחב – בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש

אגדות בריאה שונות היו קיימות כבר בבבל העתיקה, בהן אגדת הבריאה "אנומה אליש", שפירושו "בעת ממעל", לפיה היו בראשית "מי תהום", יצור זכרי בשם "אפסו", אל השמים, ויצור נקבי בשם "תיאמת". המילה "תהום" מקבילה למילה הערבית "תהאמת", שם ארץ השפלה, כש"תהאם" משמעותו "ארץ יורדת כלפי הים". בשפה האכדית הקדומה עומדת המילה "תאמת" כשם של אלת האוקיינוס הקדום הקיים מאז ומתמיד, והיא גם אויבתו האדירה של האל הבורא. באגדה הבבלית מסמלים אפסו ותיאמת את יסודות הגבריות והנקביות במין האנושי; מתיאמת נולדו האלים, ומגופה נוצר העולם.

אגדת "אנומה אליש" חוברה ככל הנראה בסוף האלף השני לפני הספירה, במה שמכונה במחקר תקופת השושלת השנייה של איסין. לנוסח האפוס, שנשתמר היטב על גבי 7 לוחות, קיימות גם גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.

מצרים העתיקה

ערך מורחב – מיתוס בריאת העולם במיתולוגיה המצרית

לפי האמונה המצרית העתיקה, אבי האלים, רע, בעל ראש הנץ, אשר היה גם אל השמש, בקע מתוך ביצה וברא את העולם בעזרת ילדיו: שו ותפנת, אלת הלחות, שיצרו איתו את נכדיו: נות, אלת השמים, ואחיה, גב, אל האדמה. נות נטתה מעל גב, בתווך נעמד שו, אל האוויר, כשהוא תומך בגופה של נות ושומר על הרווח שבין כיפת השמים לבין האדמה. חוֹנסוּ, אל הירח, התמנה לשלוט בשמי הלילה, כאשר רע יורד בערב לשאול, ארץ המתים.

כנען

על פי אגדות כנעניות, בראשית היו הרוח, הכאוס (תוהו ובוהו), התהום והרקק. מבין ארבעה יסודות אלו, שלושת הראשונים זהים לאלו שבפרק א' בבראשית, ואילו הרביעי דומה. במקורה, המילה "תוהו ובוהו" איננה בעלת אותה משמעות שיש לה אצלנו היום, מסביר פרופ' משה דוד קאסוטו, אלא שילוב של "בהו" - שבשירי העלילה הכנעניים הייתה אלת הלילה הפרימיטיבית, והמושג הקדום "תהום", שקרוב לוודאי סימל במשמעותו הקדומה את האוקיינוס. בגרסה הכנענית, נולדה ה"חמדה", שהיא "ראשית התהוות כל הדברים". ב"רוח" התלקחה ה"תשוקה" אל ה"ראשית", אל ה"כאוס", ומזיווגם נולד "מוֹת", ממנו נתהוו כל הברואים.

אגדה כנענית אחרת מספרת שבראשית היו הזמן, החמדה והערפל. מזיווג ה"חמדה" עם ה"ערפל" נולדו ה"אוויר" וה"רוח", מהם נוצרה "הביצה" - היא ה"ביצה הקוסמית", או "ביצת העולם", ממנה נבראו כל הברואים. בראש הפנתיאון הכנעני עמד אל בשם "אל", שהוא אלוהי הזמן ואלוהי התהום גם יחד ומושבו בלב הים. אחת מנשותיו היא "אשרת הים", ובנה הוא אלאין-בעל.

יוון העתיקה

תבליט רומי מהמאה ה-3 לספירה, המתאר את מעשה בריאת האדם לפי המיתולוגיה היוונית: פרומתאוס יוצר את בני־האדם מעפר, ואתנה מעניקה להם את נשמתם.

התיאור היווני המוקדם ביותר של בריאת העולם נמצא ביצירתו של המשורר הסיודוס, "תיאוגניה", מהמאה ה-8 לפנה"ס. על תיאור זה, העולם נוצר מתוך הכאוס- מושג שמאוחר יותר קיבל משמעות הזהה ל"תוהו ובוהו", אבל משמעותו אצל הסיודוס אינה ברורה. מתוך הכאוס, נוצרו לראשונה הארץ (גאיה), וממנה השמיים (אורנוס). מזיווגם של שני אלו נוצרו יצורים שונים: בהתחלה מפלצות בעלות מאה זרועות, לאחר מכן הקיקלופים, בעלי עין האחת, הגיגאנטים הענקיים, ולבסוף הטיטאנים. אורנוס לא היה מרוצה מבניו וגירש אותם אל טרטרוס, השאול שבמעמקי האדמה. גאיה כעסה עליו על מעשה זה, ולכן זממה בעזרת צעיר בניה, הטיטאן קרונוס לנשל את אורנוס ממעמדו כשליט העולם. היא חימשה את קרונוס במגל, שבאמצעותו הוא סירס את אורנוס אביו ותפס את מקומו. מדמו השפוך של אורנוס נולדו האריניות, אלות הנקמה, ומזרעו השפוך נולדה אפרודיטה, אלת היופי והאהבה. אורנוס המסורס קילל את בנו שכשם שהוא נישל אותו משליטתו בעולם, כך בנו־שלו יעשה גם לו.

מפחד מפני קללתו של אורנוס, החליט קרונוס לבלוע את ילדיו שלו, שנולדו לו מאשתו ריאה, מיד לאחר לידתם. עם זאת, כשרצה לבלוע את צעיר בניו, זאוס, הגישה לו ריאה אבן מכוסה בדים במקומו, ולזאוס עצמו עזרה להימלט, והוא גדל בהסתר במערה בכרתים, כשהוא יונק משדיה של עז. כשבגר זאוס, הגשים את קללתו של אורנוס בכך שתפס את שלטונו של אביו, הכריח אותו להקיא בחזרה את אחיו ואחיותיו שבלע, וחלק יחד איתם את השליטה בעולם.

בריאת האדם, על פי המיתולוגיה היוונית, מיוחסת לרוב לפרומתאוס, הטיטאן. במשלי איזופוס פרומתאוס מוזכר מספר פעמים בתור בורא האדם, אם כי במקרה אחד מוזכר דווקא זאוס בתפקיד זה. לפי גרסאות מסוימות, פרומתאוס הוא זה שברא את גוף האדם, אבל האלה אתנה היא זו שהעניקה להם נשמה.

בריאת האשה הראשונה, פנדורה, מוצגת על ידי הסיודוס כמעשה ידיו של הפייסטוס, בפקודת זאוס, במטרה להעניש את בני האדם על מעשה גנבת האש של פרומתאוס.

אלוהים כמהנדס, המתכנן את בריאת העולם בעזרת מחוגה. איור לכתב־יד צרפתי מהמאה ה-13, המערב בתפיסה היהודית-נוצרית של בריאת העולם רעיונות המופיעים אצל אפלטון.

אפלטון מביא בדיאלוג טימיאוס סיפור שונה של בריאת העולם, המתואר על ידיו כמעשה ידיו של אל יחיד. האל מתואר כמעין אדריכל, המתכנן את העולם בהתאם לעקרונות הנדסיים ואסתטיים, כך למשל את הארץ הוא בוחר ליצור בצורת כדור, מכיוון שזו הצורה המושלמת ביותר. מעשה היצירה מתואר באופן טכני מאוד, ואפלטון מקדיש מילים רבות לתאר כיצד האל גוזר, מכופף, מחבר ומניע במסלולם את יסודות הבריאה השונים. האל מפריד אלו מאלו את ארבעת היסודות, הנתונים קודם לכן במצב של ערבוביה, ובורא את הזמן, השמיים, הארץ, כוכבי השמיים, והאלים הפחותים יותר. הוא גם הבורא את נשמת האדם, אבל את בריאת גופו הוא מפקיד בידי האלים המשניים, ומסיבה זו גופו של האדם הוא בן תמותה, בעוד שנשמתו היא בת אלמוות.

תיאור בריאת העולם על ידי אל אחד מובא גם על ידי המשורר הרומי אובידיוס בשירו מטמורפוזות, המציג יריעה רחבה של המיתולוגיה היוונית והרומית. אובידיוס מתאר את בריאת העולם כמעשה ידיו של אל אחד בשם כאוס, קדום מכל, אשר יוצר את העולם.

"טֶרֶם יַבֶּשֶׁת וְיָם יִבָּרֵאוּ וּשְׁחָקִים מִסָּבִיב, אֶחָד אַךְ הָיָה וְיָחִיד יְסוֹד הַיְקוּם עֲלֵי-תֵבֵל, – כָּאוֹס זֶה שְׁמוֹ," (מטמורפוזות, ספר א', שורה 5–7)

ווילהלם ג'נסון, הולנד, בריאת העולם, 1606, תחריט

האינקה

על פי המיתולוגיה של האינקה, מהשבטים האינדיאנים, האל הבורא היה ויראקוצ'ה, אשר ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. תחילה הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם, כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר יצורים יותר קטנים- בני האדם, אך כעבור מספר שנים, גם אותם הוא השמיד, כיוון ששכחו אותו.

אחרי החורבן הגדול, ניגש ויראקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב הוא גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוא הוסיף אליהם גם את בעלי החיים. לאחר הבריאה, הצהיר ויראקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא וכי אותו יש לעבוד לנצח ונעלם אל תוך הים.

שבט פאפחו

לפי שבט פָּאפָּחוֹ האינדיאני שמושבו באריזונה, מתוך התוהו ובוהו הראשוני נולד תינוק אשר שמו "נולד ראשון". הוא שברא את האדמה בעזרת השיר – מוטיב קדוש בעל חשיבות עליונה אצל האינדיאנים. את השמש ברא "נולד ראשון" רק לאחר בקשתם המפורשת של בני האדם, שרצו לראות זה את זה ולחיות בשלום יחד.

סקנדינביה

ערך מורחב – היקום במיתולוגיה הנורדית

על פי המיתולוגיה הנורדית, היצור החי הראשון בעולם היה הענק יימיר, אשר יצא מתוך הקרחונים האינסופיים של העולם הקדום, ויצר שני ענקים נוספים, הוריו הקדומים של גזע הענקים. אחת מבנות הענקים נישאה ליצור בשם בורי וילדה את שלושת האלים הראשונים: אודין, וילי ווה, אשר מרדו נגד הענקים, השמידו אותם ויצרו מגוויותיהם את העולם. את הזוג האנושי הראשון הם בראו משני גזעי עץ מתים.

גאורגיה

על פי ההמיתולוגיה הגאורגית, בהתחלה היו זוג, אח ואחות, שהפכו לאלים. היא כעסה על אחיה, וכשהוא יצר את הרקיע בצורת רשת גדולה, היא יצרה חולדות ועכברים, כדי לכרסם ברשת. כשהוא יצר את הגפן, היא יצרה גדי כדי שיאכל אותו וכן הלאה.

בתת-היבשת ההודית

בתת-היבשת ההודית יש מספר מסורות הנוגעות לבריאת העולם, חלקן מופיעות בוודות השונות. מזמור ריג ודה 10.90 מתאר למשל כי פורושה, העולם הנגלה, הכוח הזכרי, היה בעל אלף ראשים, אלף עיניים אלף רגלים הוא כיסה את הארץ מכל צדדיה מתוח מעבר לה כעשר אצבעות. רבע ממנו נשאר על האדמה ושלושה רבעים עלו למעלה, האלים הקריבו כקורבן את פורשה שעל כדור הארץ. מהקורבן שהוקרב הם אספו את החמאה הגבישית, וממנה פורושה יצר את החיות פראיות והמאולפות. נבראו הסוסים, הבקר העזים והכבשים. הירח הופיע מרוחו והשמש נולד מעינו. בני האדם נולדו כבר מחולקים לקאסטות, מתוארת לידתן של ארבע הווארנות כשכל וארנה צומחת מחלק אחר בגופו של פורושה. הברהמין נולד מפיו או ראשו של פורושה (סמל לשינונן של המנטרות), הקשטריה נולדו מידיו וכתפיו (סמל ללחימה), הוויישיה נולדו מהבטן והירכיים (סמל לייצור מזון ופוריות) והשודרה (המשרתים) נולדו מהרגליים.

במזמור 10.129 יש גרסה שונה. הוא מתחיל בתיאור הדומה לתיאור ספר בראשית ”לא היה אז יש ולא אין, לא היה חלל עולם ולא שמים ממעל....לא היה אז מות ולא אלמוות, יום לא נבדל מלילה....בראשית היה חושך מולט בחושך, בכל מים לא נבדלו ממים....” אולם הייתה דמות מסתורית ”מה התנועע? היכן? בחסות מי? ההיו מים, תהום מצולה?...... זה האחד נשם מאליו במשב דומיה, ומאום לא היה בלתו..... זה האחד המתהווה, אשר היה כמוס בתוהו, נולד מלהט חומו... הוא הצופה בה (בבריאה) מגבהי מרומים, יודע אל נכון....” בהמשך מתואר כי ”בראשית נוצר בו החשק, אשר היה זרע ראשון לבינה” אין במזמור תשובות ברורות והכל מסתורי מאוד ”מי יודע אל נכון? מי יגיד כאן? מנין בריאה זו? מנין נולדה? הן האלים מן הבריאה והלאה, מי יודע ממה התהוותה”

בתרבות הסינית

ערך מורחב – מיתוסים סינים של בריאה

במיתולוגיה הסינית המונח "מיתוס קוסמוגוני" או "מיתוס מוצא" מדויק יותר מ"מיתוס בריאה", מכיוון שמעט מאוד סיפורים כוללים אלוהות של בורא עולם או רצון אלוהי. מיתוסים סינים של בריאה שונים באופן מהותי ממסורות מונותאיסטיות עם גרסה מורשית אחת, למשל מיתוס הבריאה היהודי-נוצרי של בראשית: בספרות הסינית העתיקה - הקלאסיקות הסיניות - ישנם מיתוסים מקוריים רבים ומנוגדים. באופן מסורתי, העולם נוצר בראש השנה הסיני ובעלי החיים, האנשים, ואלוהויות רבות נוצרו במהלך 15 ימיו.

חלק מהמיתוסים הקוסמוגוניים הסיניים מציגים נושאים המוכרים במיתולוגיה ההשוואתית. לדוגמה, בריאה מכאוס (מיתוס חונדון הסיני הדומה לפואמה מתרבות הוואי העתיקה קומוליפו , גוויות מפורקות של ישות קדמונית (פאנגו במיתולוגיה הסינית הדומה לאגדת תיאמת אלת הים במיתולוגיה המסופוטמית ואם הדור הראשון של האלים באפוס אנומה אליש), זוג אחים שהם בוראי העולם (פו שי ונו'וה הסיניים ואיזאנגי ואיזאנמי היפניים או רמוס ורומולוס, דמויות מהמיתולוגיה הרומית, אשר להם מיוחס ייסודה של העיר רומא), וקוסמולוגיה דואליסטית (יין-יאנג הסיני ואהורא מזדא האל הבורא והרוח העליונה מול הרוח הרעה -אהרימן בדת הזורואסטריות). לעומת זאת, נושאים מיתיים אחרים הם סיניים באופן ייחודי. בעוד שהמיתולוגיות של מסופוטמיה, מצרים ויוון האמינו כי מים קדומים הם היסוד היחיד שהיה קיים "בהתחלה", היסוד הבסיסי בקוסמולוגיה הסינית הוא צ'י ("אנרגיית החיים", נשימה, "כוח חיים") המגלם אנרגיה קוסמית השולטת בחומר, בזמן ובמרחב. אנרגיה זו, על פי הנרטיבים המיתיים הסיניים, עוברת טרנספורמציה ברגע הבריאה, כך שרכיב האדים הערפילי מתמיין לאלמנטים כפולים של זכר ונקבה, יין-יאנג, חומר קשה ורך, ואלמנטים בינאריים אחרים.

פירושו של אריך פרום

על פי אריך פרום (השפה שנשכחה עמ' 191–194) מיתוסי הבריאה הבבליים והיהודים מביעים עקרונות של היריבות והמלחמה בין היסודות הפטריארכלים למטריאכלים בחברה האנושית, והעדפת הראשונים על האחרונים ששלטו עד לא מכבר. במיתוס הבבלי האלים הזכרים הורגים את האלה הגדולה תיאמת ויוצרים מגופה שמים וארץ, ומורדוך נבחר במקומה לאל עליון. לפני שמורדוך נבחר לאל עליון הוא עובר מבחן שבו הוא יוצר מחדש שמלה שהושחתה באמרי פיו, כדי להראות שגם לו יש את כישרון היצירה כמו לנשים, ופוריותה של האישה איננה שוב הערך העליון, מכיוון שהגבר מסוגל לעשות כן בכוח מחשבתו. ויצירתו הזו מביאה את אבותיו האלים להכריז "מורדוך אתה מלכנו".

גם בסיפור הבריאה היהודי סמלים אלו חוזרים על עצמם. האל הגבר "בורא עולם בהבל פיו", האישה וכוחותיה אינם חשובים. אפילו התהליך הטבעי מתהפך. במקום שהאישה תלד את הגבר, היא נוצרת מצלעו של האדם, כשם שאתנה נוצרת מראשו של זאוס. עם זאת, עקבותיה של האישה השליטה ניכרים בספר בראשית, מכיוון שבדמות חוה רואים את העליונות של האישה על הגבר. היא לוקחת את היוזמה ואוכלת מעץ הדעת. היא אינה מתייעצת איתו אלא מגישה לו את הפרי האסור. וכשהוא מופיע הוא מתגלה כ"יצור גולמני ומטופש בהצטדקויותיו ורק לאחר החטא הקדמון נקבעת עליונותו". אלוהים אומר לחווה, "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".

סיפורי בריאת עולם בספרות

סיפורי בריאת עולם אלטרנטיביים קיימים גם בספרות הפופולרית.
ג'.ר.ר. טולקין יצר סיפור בריאה בשם האיינולינדאלה (שירת־האיינור), כמה גרסאות, וזו המתוארת בסילמריליון גורסת בקצרה כך: בראשית יצר ארו, אילובאטאר האל אבי־הכול, את האיינור, בריות אלוהיות. הם שרו לפניו, ומשירתם ושירתו נוצר העולם. בגאוותו פגם אחד מהאיינור, מלקור שמו, בהרמוניית המנגינה ונאבק במלחמת־צלילים בארו. גאוותו של מלקור היא מקור הרוע.
מיתוס הבריאה אצל טולקין עוסק במקורם של ארבעה דברים: האיינור, העולם הגשמי (המכונה איאה), הרוע, וילדיו של ארו: אלפים ובני־האדם. ברובד המיתי, הסיפור נמסר מהוואלאר, חלק מהאיינור שירדו לעולם הגשמי, לבני־הלילית, ומהם לבני־האדם.
סיפורי בריאה נפוצים בסוגת המדע הבדיוני. סיפורים אלו עוסקים במספר נושאים: יצירת היקום, יצירת יצורים תבוניים, יצירת כדור הארץ והאדם. בין היצירות המפורסמות המציעות סיפור בריאה אלטרנטיבי סדרת אמבר של רוג'ר זילאזני וטרילוגיית בורא העולמות של פיליפ חוזה פארמר.

ראו גם

• מוצא החיים
• בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש
• מיתוסים של מבול
• בריאתנות
• בריאת העולם (יהדות)
• תכנון תבוני

לקריאה נוספת

• לאה מזור (עורכת), בריאת העולם - במדע במיתוס באמונה, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"א
• תרזה בירון, בריאת העולם - מיתוסים ואגדות עמים, הוצאת ש. פרידמן, תל אביב, 1996.
• פרופ' יקיר שושני, "בקשר לאלוהים" פרקים 13, 14, ספריית "אוניברסיטה משודרת", ההוצאה לאור - משרד הביטחון, 2005.
• אהרן ברט, בריאת העולם באור המדע החדיש, ירושלים תשכ"ב
• שרה קליין ברסלבי, פירוש הרמב"ם לבריאת העולם, ירושלים תשל"ח
• יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001, בין בריאת העולם בבראשית לבין כיבוש יריחו עמ' 63–65.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בריאת העולם בוויקישיתוף

• דניאל בכר, בראשית, באתר של חופש - עמותה לחופש מדת
• פרופ' יעקב קליין; פרופ' יצחק אבישור; פרופ' משה ויינפלד, מבוא לפרשת הבריאה: סיפורי בריאה קדומים - בספרייה הווירטואלית של מטח
• ד"ר אורן חסון, גלילאו, האבולוציה של האלוהים, באתר ynet, 23 בפברואר 2004
• אדמיאל קוסמן, והוא באמצע, והוא שמים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2004
• בריאת העולם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בריאת העולם בספר המסורת היהודית מאת הרב אליעזר מלמד
• בריאת העולם, דף שער בספרייה הלאומית