יש מקום לומר כי אין כאן דיון חוזר ומקוטע אלא מהלך שלם. בתחילה בעת הקדשתו לשליח מברר משה כיצד ידבר הוא מצד חששו שהוא אינו מתאים עקב כבדות לשונו, הקב"ה מבטיח "לשום לו פה" למשה ולהדריכו. בפרשתנו פוגשים אנו את משה לאחר שנחל כישלון ומרגיש הוא שגם אם יודע הוא דבר, השומעים לא מבינים אותו והוא כורך יחד את אי שמיעת פרעה ואי שמיעת בני ישראל. תשובות הקב"ה עקרונית מאוד - היחס לבני ישראל שונה מאוד מהיחס לפרעה. והדבר מומחש בהבאת סדר המשפחה, לומר שנכון שבפועל ממש גם בנ"י וגם פרעה לא שומעים אך משה, אומר ה' ,אנא התבונן בעומק נשמתם, ראה כי אתה כמוהם צאצא ובן משפחה של עם ישראל. הם לא באמת לא שומעים, הנהג אותם בנחת ובאהבה וראה כמה קרובים הם באמת אליך אלא שהגלות קיצרה את רוחם . לאחר מכן ממשיך משה ושואל כי הוא כבד פה וביחס לפרעה  ועל כך משיב הקב"ה כי אכן הגוי הזה פרעה כנראה יבין רק - בחוזק יד ובמכות.

 

בעבודת הקודש החינוכית עם תלמידנו היקרים רואים אנו עד כמה הצווי להנהיג את בנינו בנחת, באמון ואהבה מתוך ידיעה כי בעומק נשמתנו כולנו בני משפחה ישראלית אחת כל כך קדושה ומחוברת לעבודת הבורא  - היא המפתח לכך שכל דיבור, עשיה והדרכה תכנס אל הלב ועומק האמונה והרצון ללכת בדרך הקודש תצא אל הפועל בכל תקפה.