בס"ד
"אם תעצור אולי תראה אותי..."
פעמיים בפרשתנו מצווה הקב"ה את משה לגשת לפרעה ולומר לו להוציא את ישראל ממצרים. בפעם הראשונה בפרק ו' פסוק י"א: "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ" ובפעם השנייה באותו פרק בפסוק כ"ט: "דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ".
בשתי הפעמים משה עונה פחות או יותר באותו מטבע לשון, בפעם הראשונה: "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" ובפעם השנייה: "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה". לכאורה אותה תשובה בדיוק. ובכל זאת, הפרשנים נדרשו לשאלת החזרה של הסיפור. למה צריכה התורה לספר לנו פעמיים על ציוויו של הקב"ה ועל תשובתו של משה? במיוחד כשנראה שאין שום חידוש.
רש"י בפירושו כותב: "ויאמר משה לפני ה'" - היא האמירה שאמר למעלה הן בני ישראל לא שמעו אלי ושנה הכתוב כאן כיוון שהפסיק העניין וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות" כלומר, לדעתו של רש"י אין כאן חידוש ובסך הכל חוזרים על מה שכבר נאמר בשל הפסקה בפסוקים. כלומר חזרה מתודית שמטרתה ליצור ללומד הבנה ורצף סיפורי.
|