כך מתאר הרב טייכטל מחשובי הרבים ערב השואה את הסיבה שהניעה אותו להפוך ממתנגד לציונות ולעליה לארץ לתומך נלהב. הפתרון הסופי של היטלר, לא אפשר לו להמשיך לדבוק בגלות ובקבלת המוסכמות של היהדות החרדית בהונגריה. הוא מעיד על עצמו כי חיסול יהדות אירופה חייב אותו לחשוב ולשנות כיוון בהתאם. בתוך הגטו, וללא ספרים ורק מתוך הזיכרון נכתבה היצירה הנפלאה "אם הבנים שמחה" המכילה מאות סימוכין לדרכו החדשה.

נפילה אישית וציבורית יכולה להתניע התחדשות אם מוסר הכליות עדיין מפעם. האחים ויוסף ראו את מה שעוללו למשפחה

כאשר הם היו צעירים לימים. הם ראו והחליטו לשנות כיוון מפרוד לאחדות. לכן אחרי 22 שנה כאשר האחים מובלים לכלא על ידי השליט המצרי האכזר הם אומרים לעצמם:"אבל אשמים אנחנו..". אנו אשמים על מכירת יוסף שהתרחשה לפני 22 שנים! אנחנו אשמים באטימות שלנו לבכי שלו והעונש כעת הוא על מה שעוללנו בעבר. גם יוסף עובר תהליך הואמבין שהוא נולד לגדולות רק משום "שלמחיה " שלח אותו ה' למצרים, כדי להחיות עם רב. כך הכישלון הגדול נהפך להתרוממות גדולה  להתחדשות בהתנהגות ובחשיבה שמביאה בסופו של דבר לבנייתו המחודשת של עם ישראל. אחד הדגשים החינוכיים שאנו מנסים להקנות לעצמנו כצוות וגם לבנים זה לנתח את שעברנו ולהשתכלל לקראת העתיד. ביקורת עצמית ולמידה מהצלחות וגם מהכישלונות היא הכרחית להצלחה עתידית. האדם הוא "מהלך". הוא אינו סטטי,  יש לו עליות ויש לו גם  ירידות. החכמה היא ללמוד ולהתקדם מכל מעידה ולהפוך אותה למנוף להתקדמות מחודשת. רק במקום פתוח שמאפשר גם לטעות וללמוד מהטעויות ניתן להיבנות ולהתקדם. יעקב בוודאי מת ונקבר במערת המכפלה. אולם יעקב לא מת, היות וזרעו לא מת. יעקב הצליח להכיל את כולם בתוך המשפחה ולאפשר לכל האחים למצוא את דרכם אל האחדות. יעקב לא מת משום שזרעו ראה את בבואתו הקורנת ורצה להישאר ולהיות חלק. לכן גם כשהחבילה עמדה להתפרק ידעו הבנים לחזור לבסיס האם בסופו של דבר מתוך תהליך גדול של תשובה ושינוי. בחינוך אנו תמיד מתפללים שנדע איך להכיל שנדע איך לשמוע ואיך לאפשר לכולם לעבור את התהליכים ולהמשיך ולהיות חלק מהחוליה משרשרת עתיקת יומין.