משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס אחד, וקשר המלך בפתח הפרדס כלב, והמלך יושב בעליתו צופה ומביט כל מה שבפרדס, נכנס אוהבו של המלך לגנוב מן הפרדס ושסה בו הכלב וקרע בגדי אוהבו, אמר המלך אם אומר לאוהבי למה נכנסתה לפרדס הרי אני מגלה את פניו, אלא הרי אני אומר לו הראית אותו כלב שוטה היכן קרע את בגדיך ולא היה מבין שאתה אוהב, ומיד הוא מבין מה שעשה..
כך אמר משה הרי אני אומר לישראל מעשה עמלק ומיד הם יודעים מה שכתוב למעלה לפיכך אמר משה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים' אמרו לו ישראל משה רבינו כתוב אחד אומר: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' (שם); וכתוב אחד אומר 'זכור את יום השבת לקדשו היאך יתקימו שניהם זה 'זכור' וזה 'זכור'? אמר להם משה לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ, זה כוס וזה כוס, זה זכור לשמר ולקדש את יום השבת שנאמר 'זכור את יום השבת לקדשו'; וזה זכור להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק שנאמר 'זכור את אשר עשה לך עמלק'" (פ"ד)
זכירת מעשה עמלק צריכה להזכיר לנו את הסיבה לבואו, את החטא והחולשה שהיו לנו, את חֶסרון האמונה בשעה ששאלו: "היש ה' בקרבנו אם אין" - כדי שנתחזק באמונתנו ולא נגיע, חס וחלילה, למצב כזה פעם נוספת.
כששאלו ישראל את משה לשם מה יש לזכור את עמלק, הם התכוונו לתמיהה הבאה: הרי עצם זכירת עמלק ושיטתו, עיסוק בשיטה כפרנית הקיימת בעולם גורמת בעצמה לפגיעה והטלת ספקות באמונה. זכירה זו מהווה סתירה לזכירת השבת, שמטרתה חיזוק האמונה במעשה בראשית. אלא, שלא את עמלק אנו זוכרים, כי אם את חולשתנו, כדי שנתחזק באמונה, והתחזקות זו תגרום להחליש את עמלק - וממילא למחותו, שכן החזק מטיל תמיד ספקות בצד שכנגד.
כשאנחנו מפגינים את בטחוננו העז בדרכנו, ועושים את מעשינו בפרסום ובשמחה, אנו מחזקים את עצמנו ומחדירים ספקות בלבם של המתנגדים.
בימי מרדכי ואסתר חזרו ישראל ונחלשו, בדומה לחולשה שהייתה ברפידים. שם אמרו: "עזב ה' אותנו במדבר הזה ואין שכינתו בקרבנו" ובצאתם לגלות חשבו שוב כי ה' עזבם ואין השגחה פרטית, לכן החלו להשתדל בדרכים טבעִיּוֹת לשמור על הקיום הפיסי. השתדלות זו התבטאה בכך שהשתחווּ לצלם בימי נבוכדנצר, ושנהנו מסעודתו של אחשורוש. לא מתוך רצון לעבוד עבודה זרה השתחווּ לצלם, אלא כהשתדלות שלא לעורר את זעמו של נבוכדנצר. כוונה זהה הייתה כשהשתתפו בסעודתו של אחשורוש. מאחורי ההנאה מסעודת אחשורוש הייתה המחשבה שמעשה זה יועיל וישפר את יחס השלטון כלפיהם. חולשה זו הייתה בעוכרם וגרמה שנגזרה עליהם כליה.
עם ישראל היה צריך להבין שגם בגלות לא איבדו את מעלתם, ושהקב"ה משגיח עליהם בתוך כוחות הטבע, כשהם עובדים ומשעבדים את לבם אליו, ולכן אַל להם לסמוך על השתדלויות שהם נגד רצונו.
וכך גם בזכירת השבת לעניות דעתי יש לזכור כי יש בחולשתינו לחלל את השבת אך עלינו לשמור מכל משמר שלא להגיע למציאות הזו ולזכור ולקבל כוח ואמונה ביכולתינו לשמור את השבת כראוי. כמו כן ביציאת מצרים עלינו לזכור כי גם שם בארץ הטומאה הקב"ה עדין הוביל אותנו ולא יטוש ה' עמו, גם בארץ נכר, ולזכור ולהאמין כי גם במציאות המצרים היו 1/5 מהעם שהצליחו לשמור על יהדותם כראוי. ועל כך כותבת המגילה "וזכרם לא יסוף מזרעם" לא רק לענין הנס הגדול אלא גם לענין זיכרון האמונה בבורא עולם. נחזק ונתחזק בבנין האמונה שלנו ושל תלמידנו גם בימי הסתר אשר עתידים להתגלות בכל תפארתם בקרוב ממש. בברכת פורים שמח, הרב יוחאי
|