בעוד ימים בודדים, נשב  כולנו בהסבה אל שולחן ליל הסדר ונפליג  בסיפור יציאת מצרים.

נקרא בהגדה והמקפידים ימשיכו לקוראה גם לאחר תום ארוחת החג.

נקרא ונעשה. נכסה את המצות ונגביהן, נגלה אותן ונרים כוס ועוד אחת, נטעם כזית ממיני המזונות ונברך כראוי ונשיר ושוב ניתן בהם סימנים ונעשה ככול מנהגי העם, העדה, המקום והמשפחה.

 

בקריאתנו רצופת הזמרה נספר את מעשי הניסים שעשה לנו הקב"ה לפני יציאת מצרים, במהלכה ולאחריה, נהלל ונשבח.

רק אדם אחד צנוע וענו נעדר כמעט כליל מליל הסדר בכלל ומן ההגדה בפרט:

משה.

 

כן, כן, משה הרועה, המנהיג, המצביא והמחוקק, מי שעשה את הבלתי אפשרי והוציא עם עבדים מעבדותו והביאו לארצו המובטחת כבני חורין, משה זה איננו בהגדה.  פשוט כך.

אין זה המקום היחיד ממנו נעקר משה. הוא נעקר פעמים רבות בחייו אך את העקירה הזאת האחרונה, מההגדה, ניתן תקן.

משה נעקר מבית אמו כעולל רך והושם בתיבה על שפת היאור כדי שלא יהרגוהו המצרים שהרי "כול בן הילוד היאורה תשליכוהו...". (שמות א 22).

 

מן היאור הוצא על ידי בת פרעה וגדל כנסיך מצרי. משעמד על דעתו ועל דתו וראה מצרי מכה עברי, הרג את המצרי ובשל כך, ושוב כדי להציל את חייו, עקר עצמו ממצרים ונס אל המדבר. נישא לציפורה ורעה את צאן יתרו ולאחר התגלות האל אליו במעמד הסנה עקר עצמו מן המדבר וחזר אל הארץ ממנה ברח לעשות את העקירה הגדולה בחייו: לעקור את עם ישראל ממצרים ולעקור את העבדות מן העם.

 

משה הנהיג את העם במדבר ארבעים שנה. לא שנה. לא קדנציה. 40 שנה!!!. לא משימה פשוטה וגם העם, שידע ארבע מאות שנות עבדות, לא הבין מה רוצה ממנו משה ומה חשיבותה של החירות. 

בתום הנדודים כשעמד בשערי  הארץ, כמטחוי קשת מהגשמת החלום האישי והלאומי עוקר אותו אלוהים, כעונש, מהאפשרות להגשים את החלום והוא מת ונעקר מארצות החיים.

וכאילו זה לא הספיק גם מקום קבורתו לא נודע.

עקירה על עקירה על עקירה.

כול זה כתוב בספר הספרים, בתנ"ך.

 

ועתה, כשאנו קוראים ומגלים שחז"ל עקרו את משה  מן ההגדה-לכך אין להסכים. ולא יעזרו הטיעונים של מניעת האלהת דמותו,או שלא יחשבו שרק בזכותו ועוד מיני טענות.

משה פעל כשליח האל. הוא פעל במצוותו ובשמו. כך במצרים וכך במדבר. ראוי השליח  והמנהיג החשוב הזה שהוא דוגמא ומופת למנהיגות מוסרית-ערכית, למנהיגות רעיונית-חברתית, למנהיגות פוליטית- צבאית, ראוי הוא להיות מוזכר חזור והזכר לאורכה ולרוחבה של ההגדה.

 

כיוון שאין מדובר בטקסט מקודש וקאנוני וכיוון שכתוב ש"כול המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח" ראוי שנפליג ונספר על משה ועלילותיו וכך נחזיר אותו ללב ההגדה, כאות ומופת למנהיג אמיתי.

 

 

ולחברינו בני הדת הנוצרית נאחל  חג פסחא שמח.

פסחא הוא שמו הארמי של חג הפסח. הארמית הייתה שפתם של ראשוני הנוצרים והשם השתמר מאז.

החג מציין את תחייתו של ישו ביום השלישי לאחר שנצלב ונקבר בירושלים.

 

החג נחגג תמיד ביום ראשון בשבוע וסמוך לעונת האביב ומאופיין בטקסים שונים לכבוד תחייתו של ישו ומשחקים לרגל בא האביב.

 

חג שמח לכולם

דרורי