|
מתי צריך לפעול בחיפזון?
השכל שחננן אותנו הקב"ה הוא כלי נפלא. בזכותו אפשר לתכנן מהלכים, לבקר תהליכים ולהסתכל ריאלית על המציאות. הסתכלות זו היא מעולה אך יש בה גם חסרונות. השכל הוא גם גורם מעכב. השכל לא יאפשר לקחת סיכונים. המודעות לסכנות מחייבת זהירות ולעיתים דורשת "שב ואל תעשה" כאשר הפתרון לא נראה באופק.
השכל מאפשר לאדם להתקדם רק כאשר רגל אחת על הקרקע וניתן לראות את היציבות בצעד הבא. במציאות כזו של מהלכים מחושבים אין מקום לקב"ה. הכל בשליטה והנס לא יכול להתממש.
לעיתים כדי להתקדם ולא להיתקע יש צורך לדלג. להרים שתי רגליים מהקרקע ולקפוץ גם אם אינך בטוח כיצד תפגוש את הקרקע. הדרך הזו היא חיונית במיוחד במצבים בהם לא נראה הפתרון בדרך הטבע. לשם כך צריך אמונה גדולה שהבורא מסוגל לחולל מציאות גם כאשר הסיכויים אינם גדולים.
בליל הסדר הקב"ה פסח. הקב"ה דילג. עם ישראל נדרש לשים את השכל בצד ולא לשאול כיצד נסתדר במדבר בלי מים ולחם? מה נעשה מול האויבים במדבר? לפי חז"ל 80% ואולי יותר שהיו מאוד ריאליים לא יצאו ממצריים.
הם פחדו. רק חמישית יצאו משום שהאמינו והתגברו על מחסום השכל. רק אז משהתמסר עםישראל אל קונו ונטש לזמן מה את השכל ובנה על האמונה הגיע הנס של היציאה, מציאת מים וקריעת ים סוף.
הרב נחמן אומר כי זוהי מהות המצה. פעם בשנה אנו עוזבים את החמץ את היצירה של השכל ופועלים בזריזות על מנת לנטרל את השכל ולפעול בניגוד לדעתו כדי להכניס את מימד האמונה. כאשר קולטים נקודה זו בפסח ניתן לחזור לחיי השגרה והחמץ, לממלכת השכל. אז מתחוור כי רק ההשגחה האלוקית החופפת על המציאות מנווטת את הכל גם בעולם שלכאורה נראה כל כך בשליטה שלנו. אם כן המצה היא לחם האמונה המצריך לפעול בחופזה ולנטרל את השכל כדי לצאת ממציאות שנראית מעבר לטווח.
נראה שעולם של צעירים יש בו משהו מזה. המוכנות להיכנס למציאות שלא רואים את תמיד את סופה מאפשרת "לצאת מהקופסה" ולפרוץ מסגרות. הקב"ה דורש מאיתנו לעיתים לקחת את האמונה ולדלג מעל הבעיות. אני מניח כי בן גוריון לא היה מכריז על הקמת מדינת ישראל אם היה חושב ריאלית בלבד. באותו רקע לפני 64 שנים היה צורך בדילוג , בחיפזון ובאמונה בצור ישראל ובעם ישראל.
בברכת חג כשר ושמח
הרב שמואל רוזנבלום
ראש הישיבה
| _600x182(1).png)
_192x192(1).png)
_600x60(1).png)
(1).jpg)
(1).jpg)
.jpg)
.png)
