על פי הרעיון הזה ניתן לדעתי לומר גם אצלנו "להזהיר גדולים על הקטנים" שהגדולים צריכים לא רק להזהיר במובן של אזהרה, אלא במובן של הזהרה – להאיר להם ולהראות כמה יופי וחן יש בכל דבר. אולי ניתן גם להסביר ברובד נוסף שהגדולים צריכים לקבל זהר ואור דווקא מהקטנים. הילדים והנערים בד"כ פחות מנוסים, פחות שקולים ואולי גם פחות יודעים. אך לעיתים רבות הם הרבה יותר"מזהירים" ומאירים. יש להם שמחת חיים, רעננות, התלהבות וכד' שלנו כמבוגרים לעיתים קצת חסרים... ואנו יכולים לקבל מהתלמידים קצת  מהזוהר הזה.

אנחנו בישיבה משתדלים  "להזהיר גדולים על הקטנים" בכל הרבדים שהזכרתי. בעיקר לראות את האור הזורח והמזהיר מכל תלמיד, לנסות להזהיר ולהאיר להם בחיבור לתורה וליראת שמים, ולעיתים כשצריך גם קצת להזהיר כפשוטו...

קבוצת שביל ישראל, המורכבת מתלמידי כיתות ט' ו-י', יצאה ביום חמישי כ"ח אדר לטיול הרביעי השנה. התחלנו את הטיול בתל ערד במצודה הישראלית עברנו דרך ישובי הפזורה הבדואית שם נפגשנו עם השיח' שסיפר לנו מהיכן הגיעו ואיך הם מסתדרים ללא תשתיות. המשכנו בשביל ולפתע ראינו כיתת בדואים בסיור של"ח, ספונטנית התחברנו למעגל אחד ונחשפנו לקשיי הקיום של התלמידים הבדואים. אחד מהתלמידים המצטיינים ביניהם, שיתף שכל יום בסיום ביה"ס הוא יוצא לרעות את הצאן. משם העפלנו בדרך רומית עתיקה לראש הר עמשא  וצפינו על אזור בקעת ערד. הרוח הקרה דירבנה אותנו לרדת ליער יתיר, היער הנטוע הגדול בארץ הנמצא בספר המדבר. את לינת הלילה בילנו באחד החניונים ליד בית היערן, שם התארגנו לארוחת ערב עם מרק חם ומדורה. בבוקר קמנו במרץ, תוך כדי התארגנות מהירה והקפצה של עמיקם הנהג לחרבת יתיר עם מימצאים של ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד משם המשכנו בהליכה נעימה במדרון הדרום הר חברון ליער מיתר. סיימנו עוד 30 ק"מ בשביל ישראל. נתראה בשביל הבא מדבירה ללכיש.

נפתח פרוייקט מיוחד בישיבה ללימוד אנגלית. מפגש שבועי בין תלמיד בישיבה למתנדב מבוגר בקנדה, מתקיים באמצעות המחשב, כאשר כל שבוע הם מקבלים קטע קריאה בנושא מסויים, עוברים עליו יחד ומשוחחים על הנושא. המתנדב מקנדה מרגיש שהוא תורם לחינוך בישראל והתלמיד בישיבה מתרגל שיחה באנגלית. והכל באמצעות מחשב מיקרופון ואוזניות. מדהים!!!