יתכן לומר כי כל כיבוש ולקיחה יש בה כח רב אך אין לה כח לשנות את מהות הדבר ולכן אינו מתהפך להיות נצחי. דווקא ההסכמה הבאה מהבנה ו"ביטול דעת המוכר" מעביר את הבעלות להיות נצחית. סוד זה הוא ענין קדושה ראשונה הבטלה "מפני הכיבוש" כלשון הרמב"ם ואילו קדושה שניה שבאה מצד "החזקה" אינה בטלה שהיא שינוי המהות והשם לנצח.

 

 

נקודה זו של התעוררות פנימית מצינו גם בפרשה המופלאה של האיש אשר מחפש אשה ליצחק ומבקש לבחון את מידת התקשרותה הפנימית אל הנתינה והחסד. לא די במלוי הוראות, לא די שהעשיה נובעת מתוך בחינה מודעת - אופיה הפנימי של רבקה , הגם שהייתה בבית של עבודה זרה - למאפשר ומתאים כל כך לדרך האבות ודרך חייהם.

 

נדמה שאף בחינוך הדברים כך - יש מפגשים חינוכיים שהם בבחינת "אתכפיא", כח הבא מבחוץ הנותן שליטה והנהגה חיצונית - אך היא לא תתמיד וכשיוסר הכיבוש - יתבטל. לעומת זה כאשר יש בחינת "אתהפכא" - והדבר משנה שמו מצד ביטול הדעת אל הקונה - הדבר אינו בטל וישאר לנצח. אמנם כפי סדר ישיבת הארץ שמתחיל בכיבוש ומסיים בחזקה - כך מהלך החינוך - יש צורך קריטי להתחיל ב"כבישה"  - מה שאנו קוראים - "תלמידות", "מחויבות", נהלים וכללים . הם צורך ואינם תכלית לעצמה - התכלית היא "עשה רצונך כרצונו" - "הכלה", "אהבה" וצמיחה.

 

אנו ממשיכים להתפעל מהמסירות הרבה של בנינו תלמידנו אשר פועלים לרומם ולהתכונן לשבת הארגון מתוך שייכות פנימית ואהבה גדולה לערכי תורה ועבודה מתוך אחריות ושמחה ומאחלים להם הצלחה רבה.