היה זה הניסיון הראשון של חברת SpaceX להנחית שלב ראשון של טיל שלא באוקיאנוס עצמו, כדי שבעתיד ניתן יהיה לבצע שימוש חוזר במשגרים מסוג זה כדי להוזיל את עלויות השיגור לחלל
חברת SpaceX שיגרה היום (שבת) בהצלחה טיל פאלקון 9 הנושא חללית מטען מדגם דראגון לתחנת החלל. ואולם החצי השני של המשימה – הנחתת השלב הראשון של הטיל על אסדה לא מאויישת בלב האוקיאנוס האטלנטי הסתכם בנחיתה קשה – במקום הנכון, אך במהירות גבוהה מדי. למרות זאת אומרים בחברה כי זה הצעד הראשון בדרך למטרה השאפתנית של החברה להנחית ובעתיד אף להשמיש מחדש את טילי השיגור.
החללית שוגרה בשעה 04:47 שעון החוף המזרחי (11:47 שעון ישראל) והחברה מגדירה אותו כחלק. תשעת מנועי הטיל מדגם מרלין 1D יצרו דחף של כ-500 טונות. חללית הדראגון תגיע לתחנת החלל הבינלאומית ביום שני. היא עמוסה באספקה במשקל של למעלה מ-2 טונות ואספקה לששת אנשי הצוות השוהים בתחנה.
מטרה משנית ששמה לעצמה חברת SpaceX במשימה זאת היתה לבצע נסיון הסטורי להנחית את השלב הראשון של טיל הפאלקון, שגובהו כבניין בן 14 קומות על אסדה בלב ים שכונתה – נמל חלל אוטונומי בלב ים.
מנכ”ל SpaceX, אילון מאסק צייץ בטוויטר כי נעשתה התקדמות אך עדיין יש עבודה רבה לפנינו. “זה היה ניסוי שכלל הצתה מחדש של מנועי השבב הראשון שלוש פעמים נגד כיוון התנועה של החללית כדי להאט אותו ולנסות לנחות על האסדה.
ואכן, הטיל הצליח לנחות על האסדה אך היתה זו נחיתה קשה. “הספינה עצמה במצב טוב, אך יהיה צורך להחליף חלק מהציוד התומך שעל סיפונה.” כתב מאסק.
האסדה האוטונומית המתינה לטיל במרחק של כ-350 ק”מ מאתר השיגור בנתיב הטיסה של הטיל מעל האוקיאנוס האלנטי העוקב אחר החוף הצפון מזרחי של ארה”ב כדי להתאים את מסלול חללית הדראגון לזה של תחנת החלל הבינלאומית.
כאמור ממדי האסדה הם 300 על 100 רגל (91 על 30.5 מטר לערך) וקוטר הטיל העומד על רגליו הוא 170 רגל (52 מטרים לערך). מדובר בעצם זעיר בהשוואה לאוקיאונס האטלנטי. לפיכך נעזרו בקרי הטיסה של חברת SpaceX להיעזר במנועי דחף כדי לבקר את מהירות הנפילה של הטיל וכיוונו לנקודה מדויקת באמצע האוקיאנוס, גם אם לא לאט כמו שחשבו.
כעת הם מתכננים את נסיון הנחיתה הבא.
נסיון הנחתה של טיל פאלקון 9 שהושלך ממטוס.
17 תגובות
חדשות חמות (אם איני טועה).
נסיון ההנחתה האחרון של טיל פאלקון ניכשל. ביוטיוב רואים שהטיל א נוחת אנכית , אלא נוטה מאוד על צידו.
הסבר אפשרי מטעם החברה ספייסאיקס:
כדקה (?) לפני הנחיתה אזל הנוזל ההידראולי באיזו שהיא מערכת בטיל (בלעדיו אין שליטה מכנית במערכת הנ”ל). אם קלטתי נכון אתה הקריינית – בנסיונות הבאים יגדילו את כמות הנוזל ההידראולי.
שפייר טולרי.
הפלקון הוא כנראה הדבר הטוב ביותר שיש (אין הרבה הצעות פרקטיות). הפלקון תוכנן מלכתחילה בתור כלי שיגור רב פעמי, אם זכרוני לא מטעה אותי התכנון שלו הוא מלפני 7 שנים או יותר, כבר מלכתחילה חשבו על הנחתה באמצעות מבערים, כי האלטרנטיבות לא היו טובות.
שיטת הדאון זו השיטה של המעבורות והסתבר שהשיטה הזו לא עובדת. השיטה לא עובדת כי קשה מאוד להנחית כלי בלי שהכלי המונחת יהיה בעל כושר תנועה “עצמוני”. במילים אחרות הכלי הנוחת חייב לתמרן את הנחיתה תוך כדי הנחיתה. דאון נטול כושר תמרון עצמוני.
יתכן שיש עוד שלבים לרקטה של השיגור , קטנים מהשלב הראשון (זה הנדון בניסוי), בהם ירצו גם כן להשתמש שימוש רב פעמי. אם יש עוד שלבים של רקטת השיגור ( לשימוש רב פעמי) – עשויים להנחית אותם בדרך אחרת שתתאים יותר מהדרך של הנחתת השלב בראשון. כל שלב רקטה זה סיפור ניפרד.
לבעל הפרוייקט , אלון מאסק כמדומני, יש המון כסף. כמו כן הוא יעיל יותר בניצול הכסף מאשר מדינה, זו דוגמה בה הפרטה כדאית.
יהודה ברוך בואך, ותודה על התיקון, הסתבכתי עם כל ההמרות ממידות אמריקניות למידות נורמאליות 🙂
אכן זה פרויקט חשוב שצריך לעקוב אחריו.
אנא, קבלו תיקון. מנועי השלב הראשון של פאלקון 9 מייצרים דחף של חצי מיליון ק”ג (500 טון) ולא חצי מיליון טון. הערת עריכה: זה לא רק הניסיון הראשון להנחית טיל על אסדה, אלא (בעיקר) הניסיון הראשון ביובל שנים של שימוש טילים לחקר החלל שמנסים להשמיש את השלב הראשון של טיל המונע בדלק נוזלי (בניגוד למאיצים של ה-Shattle ז”ל), שבדרך כלל מתרסק אל הים. אף סוכנות חלל ממשלתית, לא NASA, לא הסוכנות האירופית ולא הרוסים, התיימרה אפילו להצליח במבצע כזה. תזכרו, מדובר בגוף שעיקרו מיכל דלק ענק (בגודל של מטוס נוסעים) עשוי מקליפה דקיקה (אפשר לעשות בו חור עם עפרון מחודד) שאמור לנחות אנכית על 3 רגלים דקיקות לאחר נפילה חופשית מגובה של כ-40 קילומטר! מי שחושב שזה קל, שינסה קודם כל להפיל בקבוק מגובה של מטר בלי לשבור אותו.
אולי הטיל לא מתאים, משהוא כמו דאון ,או דמוי מטוס? ורג’ין גלאקטיק ירד מהפרק,אבל היה שם מין אב טיפוס.אם מדינה רצינית היתה נותנת לזה גב ,היה יוצא מזה משהוא.
אז בדקתי ומסתבר שטעיתי, ציוד GPS של מודדים מגיע לדיוק של 2 מילימטר.
דיוק ה-GPS הוא כ-30 סנטימטר עם טכניקות תיקון מקובלות (אלו מכשירים יותר משוכללים מאשר ה-GPS שבסמרטפון). אפשר להגיע גם לדיוק של 3 ס”מ אבל רק במכשירים נייחים שמשמשים למודדים. לתנועה מאד מהירה או במקרה של עננות כבדה שמפריעה לקליטת האותות מהלווינים, ניתן להוסיף משדרים – אלקטרוניים או אופטיים, אבל הם לא יכולים להיות על הדוברה (אולי אחד כן) אלא כמה קילומטר רחוק מהדוברה, כדי לקבל דיוק גבוה במיקום במרחב. משדר על הדוברה יתן רק את מרחק השלב הראשון מהדוברה, לא כוונים.
אפשר לחשוב על מערכת שדומה לזו שבעזרתה נוחתים בתעבורה מסחרית. למשל – 4 משדרים בפינות משטח הנחיתה שמשדרים כלפי מעלה והחוצה, ויוצרים מאין פירמידה הפוכה. הטיל קולט אותות מ-4 המשדרים ודואג שהעוצמה תהיה זהה בכל ערוץ.
הרצל, כן, שמעתי על GPS אבל זכרתי שרמת הדיוק שלו היא בסביבות 10 מטר שזה לא מספיק מדוייק עבור הנחיתה הזו.
ספקן, אתה צודק גם אני חשבתי על משהו בסגנון.
הרצל
בשביל הוא צריך gps לווייני ? אפשר למקם על הדוברה שדרני אותות דומים לאילו של ה- gps אלא שהסיגנלים שלהם יהיו יותר מדוייקים. אפשר גם עוד שיטות, לכיוונון.
לכולם: שמעתם על GPS???
ולמתרגם: אורך הטיל 52 מטר ולא קוטרו.
ולעניין הנחיתה הקשה – מעניין מה הסיבה, טעות בחישובים (נוסך ניוטון/פאונד) או תקלה במנוע. אני מניח שנשמע בקרוב. מאחל להם שיצליחו!
דני לגבי הפרות זה נשמע הגיוני, לגבי המגדל אני לא בטוח, כדאי לבדוק.
בשלב הראשון הוא מתקשר עם הפרות שעל הקרקע-
אפשר לראות אותן כשהוא מגיע לקרקע.
כשהוא גבוה יותר וקשה לו לתקשר עם הפרות-
הוא יוצר קשר עם המגדל שמשמאל למקום הנחיתה וסביר שיש עליו ציוד מתאים
שעוזר לו למצוא את מיקומו במרחב.
לאבי
הסרטון תחתיו נכתב :”נסיון הנחתה של טיל פאלקון 9 שהושלך ממטוס.”
מתאר נסיון הנחתה של טיל שהמריא מהקרקע.
החללית יורה קרני ליזר לעבר האסדה
על האסדה יש קולטנים
האסדה מחזירה למחשב החללית את הקואורדינטות שבהם פגעו הקרניים.
אני לא פיזיקאי ככה שאין לי מושג על החדירות של הקרנים אבל סתם מחשבה
איך הוא מצליח לדייק כל כך בנחיתה כשעולה למעלה כזה ענן גדול של עשן ואבק שמסתיר את הכל מנקודת ראותו ?
באיזו שיטה הוא משתמש כדי לכוון את עצמו ל X פצפון שמסומן על הקרקע ? (והאבק/עשן כלל לא מאפשר לראות אותו)