מחלוקת קוסמית

מאמר בסיינטיפיק אמריקן שעסק בתיאוריית האינפלציה הקוסמית עורר תגובה חריפה של 33 פיזיקאים, ואת תשובתם של המחברים.

הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 08.08.2017

מקורות המרחב והזמן הם מן הנושאים המסתוריים ביותר והשנויים ביותר במחלוקת במדע. מאמרנו מגיליון פברואר 2017, “תיאוריית האינפלציה הקוסמית בצרות” מעלה טענות כנגד הדעה המקובלת, שהקוסמוס המוקדם עבר התפשטות מהירה במיוחד המכונה אינפלציה. מחברי המאמר דוגלים בתרחיש אחר: שהיקום שלנו לא התחיל במפץ אלא בניתור, קפיצה מתוך קוסמוס קודם שהלך והתכווץ. במכתב שלפניכם, קבוצה של 33 פיזיקאים החוקרים קוסמולוגיה אינפלציונית מגיבים למאמר הזה. אחריו מופיעה תשובה מאת המחברים (גרסה מורחבת של התשובה אפשר למצוא כאן).

 

מכתב התגובה למאמר

במאמר “תיאוריית האינפלציה הקוסמית בצרות” מאת אנה איג’ס, פול ג’ שטיינהרדט ואברהם לייב, המחברים (להלן: אש”ל) מציגים טיעונים התומכים בקוסמולוגיית ניתור, שהוצעה על ידי שטיינהרדט ואחרים ב-2001. הם מסיימים את המאמר בטענה המדהימה שלפיה קוסמולוגיה אינפלציונית “היא תיאוריה שאי אפשר להעריך באמצעות השיטה המדעית” ובהמשך מצהירים שכמה מן המדענים המקבלים את תיאוריית האינפלציה מציעים ש”[המדע] ייפטר מאחת התכונות המכוננות שלו: היכולת להיבדק בניסוי,” ובכך הם פועלים “לקדם את הרעיון של סוג כלשהו של מדע לא אמפירי.” אין לנו מושג לאילו מדענים הם מתכוונים. אנו חלוקים על כמה מן הקביעות שלהם במאמר, ואולם במכתב זה נתמקד במחלוקת העקרונית שלנו עם הקביעות האלה באשר ליכולת לבחון את תיאוריית האינפלציה.

איש אינו מערער על העובדה שהאינפלציה הפכה להיות הפרדיגמה השלטת בקוסמולוגיה. מדענים רבים ברחבי העולם עמלים במשך שנים כדי לחקור מודלים של אינפלציה קוסמית ולהשוות את התחזיות האלה לתצפיות אמפיריות. על פי מסד הנתונים של פיזיקה באנרגיות גבוהות, INSPIRE, יש היום יותר מ-14,000 מאמרים בספרות המדעית, שנכתבו בידי יותר מ-9,000 מדענים מעולים, המשתמשים במילים “אינפלציה” או “אינפלציוני” בכותרת שלהם או בתקציר המאמר. בטענתם, שהקוסומולוגיה האינפלציונית שוכנת מחוץ לגבולות השיטה המדעית, אש”ל מבטלים לא רק את מחקרם של כל מחברי המכתב הזה אלא גם את המחקר של קבוצה חשובה מקרב הקהילה המדעית. יתרה מזאת, כפי שניכר בבירור מעבודתם של כמה וכמה שיתופי פעולה בין־לאומיים גדולים, לא זו בלבד שהאינפלציה ניתנת לבחינה, אלא היא אף עמדה בכמה וכמה מבחנים ועד כה עברה כל אחד ואחד מהם.

האינפלציה היא לא תיאוריה יחידה, אלא למעשה מחלקה של מודלים המבוססים על עקרונות דומים. כמובן שאיש אינו סבור שכל המודלים האלה נכונים, והשאלה שיש לשאול אפוא היא אם יש לפחות מודל אינפלציה אחד שנראה מוצדק, במובן של הנחות פיזיקת החלקיקים העומדות בבסיסו, ומתאר נכונה את התכונות המדידות של היקום. מצב זה דומה מאוד לצעדים הראשונים בפיתוח המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, כשמגוון מודלים של תיאוריית שדה קוונטי נחקרו בחיפוש אחר מודל אחד שיתאים לניסויים.

על אף שבעיקרון יש קשת רחבה של מודלי אינפלציה העומדים לבחינתנו, יש מחלקה פשוטה מאוד של מודלי אינפלציה (הקרויים בשפה הטכנית מודלים של “שדה יחיד וגלגול איטי“) שכולם מספקים תחזיות דומות למרבית הגדלים הנצפים, תחזיות שהוכרז עליהן בבהירות רבה לפני עשרות שנים. מודלי האינפלציה ה”סטנדרטיים” האלה יוצרים מחלקה מוגדרת היטב שנחקרה לעומק. (אש”ל הביעו דעות תקיפות באשר למה שלדעתם נחשבים המודלים הפשוטים ביותר בתוך המחלקה הזאת, אבל פשטות היא סובייקטיבית, ואיננו רואים שום סיבה לצמצם את תשומת הלב לתת־מחלקה צרה כזאת.) חלק ממודלי האינפלציה הסטנדרטיים כבר ירדו מן הפרק בעקבות נתונים אמפיריים מדויקים, וזהו חלק מן התהליך הרצוי של שימוש בתצפיות בשביל לדלל את אוסף המודלים בני הקיימא. ואולם, מודלים רבים בתוך המחלקה הזאת מוסיפים להראות הצלחה רבה מבחינה אמפירית.

מודלי האינפלציה הסטנדרטיים חוזים שצריכה להיות ליקום צפיפות מסה קריטית (כלומר, הוא אמור להיות שטוח מבחינה גאומטרית), והם גם חוזים את התכונות הסטטיסטיות של האדוות הקלות שאנו מזהים בקרינת הרקע הקוסמית בגלי־מיקרו (CMB). ראשית, האדוות האלה צריכות להיות כמעט “בלתי תלויות בקנה מידה“, כלומר שצריכה להיות להן כמעט אותה עוצמה בכל קני המידה הזוויתיים. שנית, האדוות צריכות להיות “אדיאבטיות,” כלומר שההפרעות אמורות להיות זהות בכל הרכיבים: החומר הרגיל, הקרינה והחומר האפל, כולם צריכים להתנודד יחד. שלישית, הן צריכות להיות “גאוסיאניות,” שזוהי קביעה לגבי הדפוסים הסטטיסטיים של אזורים בהירים וכהים באופן יחסי. ולבסוף, המודלים גם מפיקים תחזיות באשר לדפוסי הקיטוב בקרינת הרקע הקוסמית, שאפשר לחלק אותם לשתי קבוצות, המכונות אופני-E ואופני-B. התחזיות בעבור אופני-E הן דומות מאד זו לזו בכל מודלי האינפלציה הסטנדרטיים, ואילו הרמות של אופני ה-B, שהם מדד של הקרינה הכבידתית ביקום המוקדם, נבדלות מאד זו מזו במחלקה של המודלים הסטנדרטיים.

העובדה הראויה לציון היא, שהחל עם התוצאות של הלוויין קובי (COBE) שחקר את קרינת הרקע הקוסמית ב-1992, כמה וכמה ניסויים איששו את ההשערה שהתחזיות האלה (לצד עוד כמה תחזיות אחרות שהן טכניות מכדי שנוכל לדון בהן כאן) אכן מתארות במדויק את היקום שלנו. צפיפות המסה הממוצעת של היקום נמדדה כעת עד דיוק של כמחצית האחוז, והיא תואמת לחלוטין את התחזית של האינפלציה. (כשרעיון האינפלציה עלה לראשונה, האי ודאות באשר לצפיפות המסה הממוצעת הייתה לפחות פי שלושה, כך שזוהי הצלחה מרשימה.) האדוות של קרינת הרקע הקוסמית נמדדו בקפידה על ידי עוד שני ניסויי לוויין, WMAP ופלנק, וכן עוד ניסויים רבים מבוססי קרקע או בלון – כולם איששו שאכן התנודות הבראשיתיות הן כמעט בלתי תלויות בקנה המידה, ושהן אדיאבטיות וגאוסיאניות במידה רבה של דיוק, ממש כפי שחזו (זמן רב לפני כן) מודלי האינפלציה הסטנדרטיים. אופני ה-B של הקיטוב טרם נצפו, עובדה העולה בקנה אחד עם רבים מן המודלים הסטנדרטיים, גם אם לא כולם, ונמצא שאופני ה-E תואמים את התחזיות. ב-2016 סיכם צוות הלוויין פלנק (שיתוף פעולה של כ-260 מחברים) את מסקנותיו ואמר ש”תוצאות פלנק מספקות ראיה חזקה לטובת מודלי האינפלציה הפשוטים.” ונשאלת השאלה – אם האינפלציה אינה ניתנת לבחינה, כפי שמנסים לשכנע אותנו אש”ל, מדוע היא עברה כל כך הרבה מבחנים ובכזאת הצלחה מרשימה?

ואולם, על אף שההצלחה של מודלי האינפלציה אינה מוטלת בספק, אש”ל עדיין טוענים שהאינפלציה אינה ניתנת לבחינה. (אנחנו המומים מן הקביעה של אש”ל, שיש לבטל את ההצלחות התצפיתיות הדרמטיות של האינפלציה, כשבמקביל הם מאשימים את תומכי האינפלציה בנטישת המדע הניסויי!) הם טוענים, למשל, שהאינפלציה אינה ניתנת לבחינה מכיוון שאפשר לשנות את התחזיות שלה על ידי בחירת צורה אחרת לעקומת צפיפות האנרגיה האינפלציונית או בחירת תנאי התחלה אחרים. אבל היותה של תיאוריה ניתנת לבחינה אינה דורשת בשום פנים שכל התחזיות שלה יהיו בלתי תלויות בבחירת המשתנים. אילו היינו דורשים אי תלות כזאת במשתנים, הרי שהיה עלינו גם לפקפק במעמדו של המודל הסטנדרטי, על תכולת החלקיקים שלו, שנקבעה בניסויים, ושיש בו 19 או יותר משתנים שנקבעו בניסוי.

אחת הנקודות החשובות היא שמודלי האינפלציה הסטנדרטיים היו יכולים להיכשל בכל אחד מן המבחנים האמפיריים שתוארו כאן, אך הם לא נכשלו. אש”ל כותבים על כך ש”תיאוריה כושלת נעשית יותר ויותר חסינה לניסויים בגלל הניסיונות להטליא אותה,” ורומזים שיש לטענה הזאת קשר כלשהו לאינפלציה. ואולם, על אף ההתפלפלויות של אש”ל, התאמת תיאוריות לנתונים חדשים המופיעים בניסויים היא נוהל שגרתי במדע ניסויי, כמו לדוגמה ההתאמה של המודל הסטנדרטי שנועדה להסביר קווארקים ולפטונים חדשים שהתגלו. לעת עתה, במקרה של קוסמולוגיה אינפלציונית, עדיין לא היה צורך לחרוג ממחלקת מודלי האינפלציה הסטנדרטיים.

אש”ל קובעים שהאינפלציה אינה ניתנת לבחינה גם בגלל שהיא מובילה לאינפלציה נצחית ולרב־יקום. אבל על אף שהאפשרות של רב־יקום היא תחום מחקר פעיל, האפשרות הזאת אינה פוגעת כמלוא הנימה ביכולת של האינפלציה להיבחן בניסוי. אם תמונת הרב־יקום תקפה, הדרך הנאותה להבין את המודל הסטנדרטי תהיה לראות אותו כתיאור של הפיזיקה ביקום הנראה שלנו. ובדומה לכך, המודלים של האינפלציה שלוטשו על ידי התצפיות העדכניות יתארו את האופנים שבהם האינפלציה יכולה להתרחש בחלק המסוים של היקום שלנו. שתי התיאוריות יוכלו להישאר בהחלט במסגרת המדע האמפירי. מדענים עדיין יוכלו לקחת נתונים חדשים שיגיעו – מתוך תצפיות אסטרופיזיקילות ומתוך ניסויים בפיזיקת חלקיקים – ולהשוות אותם לתחזיות כמותניות מדויקות של מודלים מסוימים של אינפלציה ושל פיזיקת חלקיקים. שימו לב שהסוגיה הזו נבדלת מן המטרה הגדולה יותר, לפתח מסגרת תיאורטית שיכולה לחזות, ללא עזרה של נתונים תצפיתיים, את המודלים המסוימים של פיזיקת חלקיקים ושל אינפלציה שאמורים לתאר את היקום הנראה שלנו.

כמו כל תיאוריה מדעית אחרת, האינפלציה אינה צריכה לתת מענה לכל השאלות שאפשר להעלות על הדעת. מודלי אינפלציה, כמו כל התיאוריות המדעיות, ניצבים על מערכת הנחות, וכדי להבין את ההנחות האלה עלינו לפנות אל תיאוריה עמוקה יותר. אבל עובדה זו אינה חותרת תחת ההצלחה של מודלי האינפלציה. המצב הזה דומה לקוסמולוגיה הסטנדרטית של מפץ גדול חם: העובדה שהתיאוריה הזאת משאירה כמה שאלות פתוחות, כמו למשל צפיפות המסה הכמעט קריטית ומקור המבנה של היקום (שאלות שהאינפלציה מספקת להן פתרון אלגנטי), אינן חותרות תחת התחזיות המוצלחות הרבות שלה, ובכללן התחזית של השיעורים היחסיים של יסודות כימיים קלים. העובדה שהידע שלנו על היקום עדיין אינו שלם היא בשום פנים ואופן אינה סיבה להתעלם מן ההצלחה האמפירית המרשימה של מודלי האינפלציה הסטנדרטיים.

במהלך יותר מ-35 שנות קיומה של התיאוריה האינפלציונית, היא נעשתה בהדרגה הפרדיגמה הקוסמולוגית העיקרית לתיאור השלבים המוקדמים של התפתחות היקום ושל המבנה שלו בקנה מידה גדול. איש אינו טוען שהאינפלציה היא עובדה שאין עליה עוררין; תיאוריות מדעיות אינן מקבלות הוכחה באופן שבו משפטים מתמטיים מוכחים, אך בחלוף הזמן, התיאוריות המוצלחות נעשות מבוססות יותר ויותר על ידי מבחנים ניסויים משופרים ועל ידי התקדמויות תיאורטיות. זה מה שקרה עם האינפלציה. ההתקדמות נמשכת, נתמכת על ידי מאמצים נמרצים של מדענים רבים שבחרו ליטול חלק בענף הססגוני הזה של הקוסמולוגיה.

המדע האמפירי חי ובועט!!

 

חתומים על המכתב:

ג’ורג’ אפסטתיו – פרופסור לפיזיקה, מכון קוולי לקוסמולוגיה, אוניברסיטת קיימברידג’; חבר בצוות המדעי של פלנק

ג’ ריצ’רד בונד – פרופסור באוניברסיטת טורונטו ובמכון הקנדי לאסטרופיזיקה תיאורית, ומנהל תוכנית הקוסמולוגיה והכבידה במכון הקנדי למחקר מתקדם; חבר בשיתוף הפעולה פלנק

פרנסואה בושה – מנהל מחקר במכון לאסטרופיזיקה של פריז, במכון הלאומי של צרפת למחקר מדעי (CNRS) ובאוניברסיטת פייר ומארי קירי של הסורבון (UPMC); סגן חוקר ראשי בקונסורציום מיכשור התדרים הגבוהים (HFI) של הלוויין פלנק וחבר בצוות המדעי של פלנק

צ’רלס ל’ בנט – פרופסור לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס, מחזיק בקתדרה למצטיינים של בלומברג (BDP) ובקתדרה של בוגרי המאה של האוניברסיטה (Alumni Centennial Professor); חוקר ראשי במשימת גשוש קרינת הרקע האנאיזוטרופית ע”ש וילקינסון (WMAP); סגן חוקר ראשי וחבר צוות העבודה המדעי במשימת קובי (COBE), סוקר קרינת הרקע הקוסמית

אלן ה’ גות’ – ראש הקתדרה לפיזיקה ע”ש ויקטור פ’ וייסקופף, המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT)

סטיבן הוקינג – פרופסור אמריטוס, ראש הקתדרה למתמטיקה ע”ש לוקס ומנהל מחקר במחלקה ע”ש דניס סטנטון אייברי וסאלי צוי וונג-אייברי למתמטיקה יישומית ופיזיקה תיאורטית, אוניברסיטת קיימברידג’

אדוארד ויטן – ראש הקתדרה לפיזיקה ע”ש צ’רלס סימוני, המכון למחקר מתקדם, וחתן מדליית פילדס (1990)

סטיבן ויינברג – פרופסור בכיר וראש קתדרת קרן ג’ק ס’ ג’וזי–ולץ’ ומנהל צוות המחקר התיאורטי, המחלקה לפיזיקה, אוניברסיטת טקסס באוסטין, וחתן פרס נובל בפיזיקה (1979)

ריינר וייס – פרופסור לפיזיקה (אמריטוס), המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT); יו”ר צוות העבודה המדעי של משימת קובי (COBE), סוקר קרינת הרקע הקוסמית; שותף מייסד של מצפה גלי הכבידה באמצעות אינטפרומטריית לייזר (LIGO)

אלכסנדר וילנקין – ראש הקתדרה למדעים אבולוציוניים ע”ש ל’ וג’ ברנשטיין ומנהל המכון לקוסמולוגיה, אוניברסיטת טאפטס

פרנק וילצ’ק – ראש הקתדרה לפיזיקה ע”ש הרמן פשבך, המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT), וחתן פרס נובל בפיזיקה (2004)

מתיאס זלדריאגה – פרופסור לפיזיקה, המכון למחקר מתקדם

מייקל ס’ טרנר – מחזיק בקתדרת ברוס ו’ ראונר לשירות מצטיין במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ובמחלקה לפיזיקה, אוניברסיטת שיקגו

אנדריי ד’ לינדה – ראש הקתדרה לפיזיקה ע”ש הראלד טראפ פריס, אוניברסיטת סטנפורד

דייוויד ה’ לית – פרופסור לפיזיקה (אמריטוס), אוניברסיטת לנקסטר

ג’ון צ’ מאת’ר – אסטרופיזיקאי בכיר ועמית גודארד, המרכז לתעופת חלל ע”ש גודארד של נאס”א, וחתן פרס נובל בפיזיקה (2006); מדען פרויקט במשימת קובי (COBE), סוקר קרינת הרקע הקוסמית ומדען פרויקט בכיר בטלסקופ החלל ע”ש ג’יימס וב

חואן מלדסנה – ראש קתדרת קרל פ’ פיינברג לפיזיקה, המכון למחקר מתקדם

יאסונורי נומורה – פרופסור לפיזיקה ומנהל, מרכז ברקלי לפיזיקה תיאורטית, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי

אלכסיי סטרובינסקי – חוקר ראשי, מכון לנדאו לפיזיקה תיאורטית, מוסקבה

אווה סילברסטיין – פרופסורית לפיזיקה, אוניברסיטת סטנפורד

ג’ורג’ פ’ סמוט השלישי – פרופסור לפיזיקה (אמריטוס), מנהל מייסד במרכז ברקלי לפיזיקה קוסמולוגית, וחתן פרס נובל לפיזיקה (2006); חוקר ראשי במשימת קובי (COBE), סוקר קרינת הרקע הקוסמית

לאונרדו סנטורה – פרופסור חבר לפיזיקה, אוניברסיטת סטנפורד

מיסאו ססקי – פרופסור במכון יוקאווה לפיזיקה תיאורטית, אוניברסיטת קיוטו

לאונרד ססקינד – ראש הקתדרה לפיזיקה ע”ש פליקס בלוך ומנהל מטעם משפחת וולס של המכון לפיזיקה תיאורטית של סטנפורד באוניברסיטת סטנפורד

היראניה פייריס – פרופסורית לאסטרופיזיקה, אוניברסיטת קולג’ לונדון ומנהלת מרכז אוסקר קליין לפיזיקת קוסמו-חלקיקים, שטוקהולם; חברה בשיתוף הפעולה גשוש קרינת הרקע האנאיזוטרופית ע”ש וילקינסון (WMAP) ובשיתוף הפעולה פלנק

מלקולם פרי – פרופסור לפיזיקה תיאורטית, אוניברסיטת קיימברידג’

רנאטה קאלוש – פרופסורית לפיזיקה, אוניברסיטת סטנפורד

אייצי’רו קומאטסו – מנהל המחלקה לקוסמולוגיה פיזיקלית, מכון מקס פלנק לאסטרופיזיקה בגרכינג; חבר בשיתוף הפעולה גשוש קרינת הרקע האנאיזוטרופית ע”ש וילקינסון (WMAP)

דייוויד א’ קייזר – ראש הקתדרה להיסטוריה של המדע ע”ש גרמסהאוזן ופרופסור לפיזיקה, המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT)

לורנס קראוס – פרופסור מייסד בבית הספר למדעי כדור הארץ והחלל ובמחלקה לפיזיקה, ומנהל פרויקט המקורות באוניברסיטת המדינה של אריזונה

שון קרול – פרופסור חוקר לפיזיקה, המכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק)

מרטין ריס – האסטרונום המלכותי של בריטניה הגדולה, נשיא לשעבר של החברה המלכותית של לונדון ופרופסור (אמריטוס) לקוסמולוגיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת קיימברידג’

ליסה רנדל – ראשת הקתדרה למדעים ע”ש פרנק ב’ ביירד הבן, המחלקה לפיזיקה, אוניברסיטת הרווארד

 

תשובת המחברים:

אנו רוחשים כבוד רב למדענים שחתמו על המכתב המשיב על מאמרנו, אבל התאכזבנו מתגובתם, שמחמיצה את הנקודה העיקרית שלנו: ההבדלים בין התיאוריה האינפלציונית כפי שסברו שהיא אפשרית בעבר ובין התיאוריה כפי שהיא מובנת כיום. הטענה שהאינפלציה הוכחה מתייחסת לתיאוריה המיושנת, לפני שהבנו את בעיות היסוד שלה. אנו מאמינים בכל ליבנו שבקהילה מדעית בריאה אפשר לקיים מחלוקת מכובדת, ולפיכך אנו דוחים את הטענה שעל ידי כך שאנו מורים על בעיות אנחנו מבטלים את העבודה של כל מי שפיתחו את תיאוריית האינפלציה ואִפשרו מדידות מדויקות של היקום.

מבחינה היסטורית, החשיבה על אינפלציה הייתה מבוססת על סדרה של הבנות שגויות. לא הובן שהתוצאה של האינפלציה רגישה מאוד לתנאי התחלה. ולא הובן שהאינפלציה מובילה באופן טיפוסי לאינפלציה נצחית וכתוצאה מכך לרב־יקום כלומר למגוון אין־סופי של תוצאות. מאמרים הטוענים שהאינפלציה חוזה כך או אחרת מתעלמים מן הבעיות האלה.

הנקודה שלנו היא שעלינו לדבר על הגרסה העדכנית של האינפלציה, על הבעיות שבה, ולא על תיאוריות מיושנות שאבד עליהן הכלח. מבחינה הגיונית, אם התוצאה של האינפלציה רגישה מאוד לתנאי התחלה שעדיין אינם מובנים, כפי שמודים המשיבים, אז אי אפשר לקבוע את תוצאותיה. ואם האינפלציה מחוללת רב־יקום שבו, אם נצטט הצהרה קודמת של אחד המשיבים (גות’), “כל דבר שיכול לקרות יקרה” – אז אין שום היגיון לדבר על תחזיות. בשונה מן המודל הסטנדרטי, אפילו אחרי שתיקנו את כל המשתנים, כל מודל אינפלציוני יוצר מגוון אין־סופי של תוצאות בלי שיש לאף אחת מהן עדיפות על חברתה. זה הופך את האינפלציה לחסינה כנגד כל מבחן תצפיתי. לפרטים נוספים, ראו מאמרנו מ-2014, “שסע אינפלציוני” (“Inflationary Schism”), שאת גרסת טרום-דפוס שלו אפשר למצוא באתר https://arxiv.org/abs/1402.6980 .

אנחנו שלושה הוגים בלתי תלויים, המייצגים שלושה דורות שונים של מדענים. המאמר שלנו לא נועד לעורר ויכוחים ישנים מרבצם, אלא לדון בהשלכות של התצפיות העדכניות ולהורות על סוגיות בלתי פתורות הפותחות לדור חדש של קוסמולוגים צעירים הזדמנויות להותיר חותם. אנו מקווים שהקוראים ישובו ויתבוננו בפסקאות המסיימות של מאמרנו. יצאנו נגד האפשרות של הפעלת סמכות ותמכנו בהכרה מפוכחת בכשלים של המושגים הנוכחיים, במאמץ מחודש ליישב את הבעיות האלה ובבדיקה חסרת פניות של רעיונות שונים שאינם סובלים מן הבעיות האלה. אנו ממשיכים לדבוק בעקרונות אלו.

 

העמדות המובעות כאן הן של המחבר(ים) ואינן משקפות בהכרח את עמדת סיינטיפיק אמריקן.