שוב תקלה בפתיחת המצנח. הנחתת בעלת צורת הצלחת המעופפת נפלה לאוקיאנוס השקט במהירות גבוהה מהמתוכנן.
9/5/15 שעה 01:00 הניסוי הסתיים, ההצתה פעלה כמתוכנן, החללית הגיעה לגובה הנכון שבו דלילות האטמוספירה דומה לזו של מאדים במהירות 4 מאך. ואולם המצנח שהיה אמור לסייע בהאטה ולהנחית אותה בבטחה לא נפתח, למרות שהוא תוכנן מחדש בהתאם ללקחי הניסוי מלפני כשנה.
בציוץ בטוויטר כתבו אנשי נאס”א מייד לאחר תום הניסוי: הגענו למאך 4, ה-SIAD (הצלחת המעופפת) נותקה מהכדור הפורח והתנפחה, המצנח יצא מתושבתו ועלה למעלה אך לא נפתח. נאס”א תבדוק את הנתונים מהניסוי, כדי ללמוד ולהשתפר.
עדכון 23:20 – הבלון ועליו ה”צלחת המעופפת” של נאס”א שוגר בשעה 20:00 והוא בדרכו לגובה השיוט. כאשר יגיע לשם, הוא ישליך את הצלחת המעופפת שאמורה להתנפח ולהאט את מהירותה. הפעולה הזו אמורה להתרחש אחרי חצות שעון ישראל.
לידיעה מאמש בחצות
אנשי נאס”א אמורים להפיל בשעה 00:35 את האמצעי החדש להאטת נחתות על מאדים דמוי צלחת מעופפת * הניסוי נדחה כמה פעמים בשל רוחת חזקות מדי, בתווך שבין קרקע כדור הארץ לגובה של כ-50 קילומטרים, שהצלחת המעופפת מועלית אליו באמצעות בלון
לנאס”א יש תכניות להנחית את בני האדם הראשונים על מאדים בשנת 2035, אך הדרך לשם דורשת בניית חללית גדולה יותר מאשר סוכנות החלל שלחה למאדים עד כה.
הטכנולוגיה שבה השתמשה נאס”א להנחית את רכב הקיוריוסיטי על מאדים ב-2012 לא תתאים כאשר מדובר במטענים כבדים, הנדרשים במשימה מאויישת.
המטרה בפרויקט LDSD היא לתכנן שיטה בטוחה ולא יקרה של האטת הנחיתה של חללית מהרגע שנכנסה לאטמופסירה של כוכב הלכת האדום. לפיכך החליטה נאס”א לבנות נחתת קלה אך בעלת שטח פנים גדול במסגרת פרויקט low-density supersonic decelerator (LDSD). המיוחד בנחתת הוא צורתה – צלחת מעופפת שתפקידה לאפשר לאסטרונאוטים לרדת אל קרקע המאדים.
המערכת כוללת התקן דמוי בלון בצורת טבעת ענקית המתנפח סביב החללית ואמור להאט את נפילתה לאחר הכניסה לאטמוספרה. בשלב הבא אמור להיפתח מצנח ענקי – יותר מ-30 מ’ קוטרו – ולבלום את הנפילה. בניסוי הניסוי הראשון בצלחת המעופפת נערך לפני כשנה ב-28 ביוני 2014. במהלך טיסת הניסוי של 2014 הועלתה הצלחת לגובה של מעל 120 אלף רגל (36.5 ק”מ) על גבי כדור פורח. בגובה זה אטמוספירת כדור הארץ דלילה מאוד ולפיכך דומה מאוד לאטמוספירת מאדים. ואולם המצנח הענק לא נפתח והנחתת התרסקה בממי האוקיאנוס השקט.
גם הפעם הניסוי צפוי להמריא ממתקן טילים בליסטיים בין יבשתי של הצי האמריקני בקאואי, הוואי. החללית תועלה תחילה לגובה רב באמצעות כדור פורח. משמעות הדבר היא שלא מומלץ לערוך את הניסוי אם הרוח תהיה חזקה מדי. בשלב זה היא יכולה לדחות את השיגור עד יום שישי, ה-12 ליוני.
הטכנולוגיה השאפתנית כוללת שני מרכיבים עיקריים – גוף הנראה כמו צלחת מעופפת המכונה Supersonic Inflatable Aerodynamic Decelerator (SIAD) הכרוך סביב גוף הנחתת.
כאשר יגיע הכדור הפורח לגובה 180 אלף רגל (כ-55 קמ) תתנפח הקשית ותנפח איתה את הצלחת המעופפת. בדרך זו אפשר יהיה להגדיל את שטח הפנים של הנחתת בלי להוסיף למשקלה. בשל הגדלת שטח הפנים, תפחת מהירות הצלחת מ-4,000 קמ”ש ל-2,400 קמ”ש, עדיין כפליים ממהירות הקול.
נוסיף ונעדכן על התפתחות הניסוי.
2014: כשל במערכת להנחתת חלליות. הצלחת המעופפת התרסקה באוקיאנוס
2 תגובות
אני סתם תוהה, האם אי אפשר לבדוק דברים כאלו קודם במנהרת רוח ? או על דגם הרבה יותר קטן פשוט וזול רק כדי לבחון אם באופן עקרוני המנגנון עובד או לא ?
מעניין כמה עשרות מיליוני דולרים ירדו כאן לטמיון.
סליחה שאני אומר אבל נראה לי שעובדים שם חובבנים צעירים שלא יודעים לעשות את העבודה ומישהו צריך לקחת אחריות ולעוף משם, לא יתכן שכבר פעמיים מנגנון פשוט של פתיחת מצנח לא עובד אחרי כל הבדיקות המקדימות שנעשו וכל התכנונים.
במבט מהצד זה נשמע כמו פשלה רצינית, זה לא הגיוני.