ביממה האחרונה התשובה לשאלה הזו נראית כמו “כן” הרבה יותר רציני מאי פעם.
כותב: עופר סדן
מאז שאילון מאסק הקים את חברת החלל הפרטית שלו, המטרה הרשמית המוצהרת של החברה והאידאולוגיה של מאסק הייתה הקמת מושבה על המאדים – לצורך הפיכת האנושות לציביליזציה של יותר מפלנטה אחת.
מאסק מסביר את הפילוסופיה שמאחורי הרעיון הפשוט הזה בכל הזדמנות: ליצור “גיבוי” לאנושות למקרה של אסון גלובלי, ולקחת את הצעד הבא לקראת הפיכת האנושות לתרבות בין-כוכבית. אחרי הרבה שמועות, אילון מאסק הכריז היום על תוכנית מעשית לעשות בדיוק את זה. בנאומו בן השעתיים שהסתיים רק בדקות האחרונות, פירט מאסק על תוכניות נרחבות הרבה יותר ומפורטות הרבה יותר מכל מה שהוצג עד היום. אז מה היה לנו שם? בקצרה: כל תוכניות הטילים והחלליות שיקחו אותנו למאדים, מתי משגרים אותן, איך בונים אותן, ואיך מממנים משימה שאפתנית שכזו. מה לא היה לנו שם? התוכניות להקמת המושבה עצמה, אבל לפי מאסק – זו בעיה שפותרת את עצמה.
ועכשיו קצת בהרחבה – אילון מאסק הציג תוכניות שספייס-אקס עובדת עליהן די בסוד כבר תקופה די ארוכה, לבניית הטילים והחלליות הכי גדולות אי פעם. המצגת שלו התחילה בסרטון אנימציה של שיגור חללית עם כמאה אנשים והרבה ציוד למסלול סביב כדור הארץ, החזרת המשגר לקרקע, שיגור נוסף באמצעותו של מיכלית תדלוק זהה לחללית המאויישת, חיבור של מיכלית התדלוק לחללית המאויישת, ולבסוף הנסיעה למאדים. לרגע חשבנו שסרטון האנימציה והתוכנית הכללית הם כל מה שיש למאסק להציג, אך שמחנו מאוד על טעותנו – מסתבר שספייס-אקס כבר עיצבה ותכננה (אך עוד לא בנתה) את כל שלבי התוכנית – החללית המאויישת, המנועים שלה, המשגר העיקרי, מיכלית התדלוק וכו’.
אבל העיקר במצגת המרתקת הזאת הייתה כשמאסק דיבר על החלק הכלכלי שלו – לפי מאסק, בשיטות השיגור המסורתיות העלות של כרטיס לאדם אחד למאדים היא כ-10 מיליארד דולר (!). במחיר כזה, אף אחד לא הולך להשקיע במיזם כזה. החידוש העיקרי בתוכנית כאן היא שהיא מכוונת להפחתת העלות למחיר שמשתווה למחיר ממוצע של בית בארה”ב, כ-200 אלף דולר (אפילו פחות מבית ממוצע בישראל). במחיר כזה, טוען מאסק, אנשים רגילים יקנו בעצמם את הכרטיס, יממנו בעצמם את הקמת המושבה העתידית, ויוכלו להיות התושבים הראשונים שלה.
מחסור במקומות עבודה, בטוח לא יהיה שם. אבל איך מפחיתים את העלות באופן כל כך דרסטי? הסוד העיקרי הוא שימוש חוזר. המשגר שמעיף את החללית למסלול סביב כדור הארץ, חוזר לאחר מכן לקרקע ומוכן לשימוש חוזר. מיכלית התדלוק מבצעת את אותו תרחיש. מכיוון שהמשגר חוזר הוא יכול לשמש מספר משימות תדלוק וכל התדלוק לחללית המאויישת שבאמת נוסעת למאדים – יתבצע בחלל באופן הרבה יותר זול ויעיל.
גם החללית המאויישת אינה כרטיס בכיוון אחד – מכיוון שכוח הכבידה במאדים הרבה יותר חלש מאשר בכדור הארץ, החללית מתוכננת כך שהיא תוכל להמריא בחזרה לכדור הארץ ללא המשגר הגדול שמשמש אותה בנסיעה הלוך. כל חללית כזאת תהיה עם אורך חיים של כ-30 שנה ותוכל לבצע 12-15 נסיעות רצופות. האתגרים ההנדסיים העיקריים בבניית הפרוייקט הענק הזה, מסתבר, כבר מאחורינו – בימים האחרונים ספייס-אקס סיימה לבנות ולבחון לראשונה את המנוע העיקרי שמתוכנן להיות בשימוש בטיל האדיר שמתוכנן להיבנות. 42 מנועים שכאלה יצטרכו להיות מחוברים לתחתיתו של כל משגר – משימה לא קשה במיוחד עבור חברה שכבר בונה כ-300 מנועים מאותו סדר גודל בכל שנה.
First test of the Raptor Interplanetary Transport Engine pic.twitter.com/478Z4v86gD
— SpaceX (@SpaceX) September 27, 2016
העיצוב הכללי של המשגר הוא גרסה מוגדלת של כלי הדגל של החברה – טיל הפלקון 9, אשר משמש אותה באופן קבוע לשיגור לויינים ומשימות אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. האתגר ההנדסי הכי גדול במשגר הזה יהיה תא הדלק שלו שאמור להיות תא עצום שבנוי כולו מסיבי פחמן, ומכיוון שזה היה האתגר הכי קשה – בספייס-אקס החליטו לסיים קודם כל אותו – ובנו כבר את המיכל האדיר הזה. שאר האתגרים שעומדים בפניהם בבניית הפרוייקט האדיר נראים כעת כולם ברי השגה, אך עדיין זה משאיר שאלה אחת קשה – מאיפה הכסף? מי ישקיע בשלבי הפיתוח הראשוניים? ולמה? ראשית – אילון מאסק מצהיר שאת כל ההון האישי שהוא בונה עבור עצמו, הוא בונה למטרה אחת ויחידה – כדי שיהיה לו כמה שיותר כסף להשקיע בפרוייקט הזה, והוא מתחייב להשקיע את כל כספו במה שהוא מגדיר “הצלת האנושות מהכחדה, שתבוא במוקדם או במאוחר אם נישאר תקועים רק על כוכב לכת אחד”.
מאסק מקווה שאנשי חזון אחרים וממשלות יצטרפו אליו בפרוייקט ויבינו את חשיבותו. אבל מבחינה פרקטית יותר, ספייס-אקס תממן את הפרוייקט הזה בעזרת פרוייקטים אחרים כמו החוזים האדירים שהיא משיגה בכל העולם לשיגורי לווינים. זאת ועוד, מאסק הכריז באותו מעמד שמהיום והלאה ספייס-אקס תשגר בכל “חלון שיגור” (ניתן לצאת למסע למאדים רק פעם בכל 26 חודשים, בגלל המסלולים היחסיים של כדור הארץ ומאדים) חללית למאדים מתוך צי החלליות הקיים שלהם שתשא מטען של עד 3 טון ותוכל לנחות על שטח המאדים.
מעבדות מחקר וסוכנויות חלל רבות ברחבי העולם בוודאי ישמחו להשתמש ברכבת החלל הסדירה הזו, ולכך אולי יצטרפו הרבה גורמים עסקיים שימצאו עניין במאדים בעלות יחסית זולה. כדי לקבל פרטים טכניים יותר על התוכנית ואת לוח הזמנים שלה אין לנו ברירה אלא לשלוח אתכם לראות את המצגת המלאה של מאסק, אך נספר לכם כבר שהתוכנית היא להנחית אנשים ראשונים על המאדים כבר ב-2024, רק 8 שנים מהיום.
יש שיגידו (ואנחנו ביניהם) שזו תוכנית שאפתנית ואופטימית מדי, אבל אם נהיה הוגנים, זה מה שאמרו ב-1962 על התוכנית המשוגעת שהציג נשיא ארה”ב קנדי להנחית אדם על הירח בתוך עשור (וכזכור לכם, זה בסוף לקח רק 7 שנים). זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמישהו הציג תוכנית כל כך מעשית, כל כך ישימה, וכל כך זולה (שוב – יחסית) לנסיעות תדירות ומשמעותיות למאדים – וזה כולל את כל סוכנויות החלל בעולם. די מדהים בהתחשב שמדובר באדם אחד עם חברה פרטית. לטווח הרחוק,
מטרת העל של התוכנית היא ליצור עיר של ממש על מאדים שתייצר לעצמה את הדלק לנסיעות הלוך ושוב, ותכיל כמיליון אנשים. זה תהליך שיקח לטענת מאסק כמאה שנים, וידרוש צי של בערך אלף חלליות בשימוש חוזר – אבל צריך להתחיל אותו מתישהו. מאותו רגע והלאה, קלות השיגור היחסית ממאדים תוכל לאפשר לנו להשתמש באותם כלים בדיוק גם כדי לנוע בשאר מערכת השמש ולהקים מושבות נוספות באותו פורמט (וכמובן, הטכנולוגיות העתידיות יהיו אפילו יותר יעילות). ובנימה אישית אסיים בהמלצה: גם למי מכם שהפרטים הטכניים שלא הוסברו כאן מיותרים, מומלץ מאוד לראות לפחות את תחילת המצגת שנקשר אליה בתגובות, ולו רק כדי לראות את מאסק עצמו מדבר על זה. מאסק הוא לא הדובר הכי טוב בעולם, הוא קצת מגמגם וחסר ביטחון – אבל האינטיליגנציה שלו, האומץ שלו, והשאיפות העצומות שלו הם מהדברים הכי מעוררי השראה שראיתי זה זמן רב. ועכשיו נותר רק לשאול – מי נוסע ראשון?
מדע גדול, בקטנה
14 תגובות
אבישי וחיים – אתם טועים לגבי הארץ מאדים. למאדים חסר קודם כל שדה מגנטי. גם אם תצליחו לייצר אטמוספירה, היא תיעלם ע”י סופות שמש. הארץ מאדים צריכה לשלב 2 מאמצים:
1) פליטת גזי חממה על מנת “לחמם” את מאדים
2) יצירת שדה מגנטי שייגן על מאדים מפני רוחות סולאריות ואיבוד אטמוספירה כתוצאה מכך
תודה לאריק על התגובה המלומדת והמושקעת.
א. הירח אינו מתחרה במאדים. אפשר גם זה וגם זה. בדבריך יש הנחה סמויה ושגויה של או זה או זה.
ב. חלום הבטחת האנושות אינו עניין של מה בכך. יש רק אסון אחד העלול לפגוע בארץ ובמאדים בו זמנית. כל שאר רשימת האסונות – לא תפגע גם בזה וגם בזה.
ג. הארצת המאדים היא דבר אפשרי, במיוחד שהטכנולוגיה מתקדמת בטור גאומטרי. לדעתי עוד 10 שנים יקראו את המאמר שלך בחיוך. אני בטוח שיקימו מפעלים פלנטריים על המאמדים כדי להאריצו. לדעתי זה יקרה בעשרות שנים ולא במאות. עבודות רבות ייעשו על המאדים באמצעות רובוטים, או רובוטים הנשלטים מרחוק. עבור רובוטים טווח הטמפרטורות במאדים אינו בעייתי. גם את שאר הבעות – הטכנולוגיה תפתור. אין בעיה ממשית לטייב את אדמת המאדים: יש שם כל המינרלים הדרושים.
חושב שכדי לו תחילה לשתף פעולה עם היזמים של תוכנית מארס וואן.
זה נותן לו כבר 4 לקוחות, תוכנית משלהם להקמת מושבה ,רייטינג ויחסוך מהיזמים הרבה כסף שילך על דברים שאין להם כמו בטיחות.
למרות שלוותר על התוכנית לגמרי ובמקום זאת ולנסות ליישב אנשים על הירח נשמע כמו רעיון הרבה יותר טוב.
כל מה שנאמר ע”י התומכים והמתנגדים (כולל ההצעה לישב את הירח קודם) הגיוני ונכון ברובו. עם זאת, צריך להסתכל במבט רחב על ההסטוריה של המין האנושי כדי להבין את הרציונאל וההגיון שעומדים מאחורי הפרויקט המוצע ע”י אילון מוסק. האתגרים הקשיים והסקרנות תמיד הניעו את המין האנושי לחקור ולתור אחרי הלא נודע וסכנות מעולם לא עצרו אותו. התנהגות שיטתית זו הביאה אותנו עד למצבנו המתקדם היום. אי אפשר לשנות את מזגו של המין האנושי שטבוע ב DNA שלו. וכך, אם יש אפשרות להגיע וליישב את המאדים – זה יקרה. ואם לא בפרוייקט הנוכחי – אז בפרויקט הבא.
לגופו של עניין, נושא הארצת מאדים עלה כבר לפני שנים רבות והוצעו דרכים שונות ליישומו (כולל חישובים וסימולציות המראות על ייתכנות). נכון שהתהליך יימשך מספר מאות שנים אבל ברגע שהטכנולוגיה תאפשר זאת – התהליך יתחיל. גם ההשתלטות של בני אירופה על האמריקות לקח שנים רבות ללא כדאיות בהתחלה ותוך התמודדות קשה עם הילידים ואיתני הטבע – ובכל זאת זה קרה. נושא הארצת מאדים זה למעשה ההבדל הגדול בין המאדים לירח עליו לא ניתן כמובן לבצע הארצה. לדעתי, בסיס על הירח צריך לקום במקביל לבסיס על המאדים.
נכון שמדובר בהשקעות ענק אבל במחיר של דירה ממוצעת יהיה שיטפון של חלוצים, תיירים והרפתקנים שיממנו את הפרויקטים.
לסיכום, אם נרצה או לא נרצה- הדבר יקרה וכל הכבוד לאילון מוסק על היוזמה והלוואי שיצליח.
אבישי
צפיפות האטמוספירה של מאדים היא מאית הצפיפות של האוויר על כדור הארץ. לעולם לא נשרוד דם ללא חליפות חלל ומקור חמצן.
אריק ל, טענותיך ברובן אולי מוצדקות אך את האטמוספירה ה”מציקה” של מאדים ניתן לשנות ולעבות ע”י פליטת גזי חממה שתגיע מתעשיה ומפעלים שיוקמו על פני השטח של מאדים.
תהליך הארצה שכזה ימשך כמה מאות של שנים אך בסופו של דבר, ניתן יהיה לחיות על מאדים כמו שאנו חיים על כדור הארץ (ללא חליפות חלל בכלל).
לשם השוואה וכידוע לך, לירח אין כלל אטמוספירה ולו הקלושה ביותר.
תסכים איתי שהרבה יותר קל לשנות אטמוספירה קיימת מאשר ליצור אותה מאפס.
סנופקין צודק,
מאדים נתפס משום מה בתודעה האנושית בעשורים האחרונים כתאום של כדור הארץ – כשלמעשה אין שום, ואני חוזר – שום יתרון בליישב את המאדים ולא את הירח למשל.
בניגוד למה שמוכרים לכם, במאדים יש את הבעיות הבאות:
1. קרינה – רמות הקרינה במאדים הן איומות – בני האדם שיגורו שם יחטפו סרטן גם אם יסתובבו בחליפת חלל מוגנת כל החיים. לילדים אני מניח שבכלל לא יתנו לצאת מהמושבות. אמנם אפשר להתגבר על זה בעזרת מושבות תת-קרקעיות – אבל גם בירח אפשר.
2. אטמוספירה – למאדים יש אטמוספירה “מציקה” – כמות כל-כך נמוכה שמבחינת בני אדם נחשבת כוואקום לכל דבר ועניין – כלומר מצריך חליפות חלל מלאות. מצד שני כל חללית שתנחת במאדים תאלץ להתמודד עם התחממות בגלל חיכוך במהירויות גבוהות – ובגלל הלחץ אוויר הכל-כך נמוך שם – מצנח כמעט ולא יעזור. זה גם אומר אגב שכל חור במושבה, יכול להרוג את כולם כיוון שהאוויר פשוט יעוף החוצה כאילו מדובר בחלל.
3. כח המשיכה – במאדים הוא 1/3 מזה שבכדור הארץ. בירח הוא 1/6. אין שום וודאות שזה מספיק כדי שבעיות חוסר כבידה לא יבואו לידי ביטוי, בטח בטווח של שנים רבות.
4. מרחק – המאדים מאוד רחוק יחסית לירח – חלון טיסה קרוב פעם ב-26 חודשים, וגם אז 9 חודשים. אין תקשורת בזמן אמת ככה שאם משהו משתבש וצריך סיוע מכדור הארץ – אתה לא רוצה להיות שם. הירח לעומת זאת בטכנולוגיות של שנות ה-60 נמצא במרחק 3 ימי טיסה, התקשורת היא מיידית לצורך תפיסה של בני אדם – ככה שאם צריך סיוע כולל השתלטות מרחוק על ציוד – הדבר אפשרי בהחלט.
5. המרחק בא לידי ביטוי גם באנרגיה הזמינה – במאדים הרבה פחות אנרגיה סולארית, ובנוסף בגלל כח המשיכה הנמוך – סופות אבק שנשארות במשך חודשים. בגלל האטמוספירה הנמוכה – אנרגיית רוח תהיה בעייתית. גם תעופה תהיה בעייתית – מטוס יזדקק למוטת כנפיים הרבה יותר גדולה למשל. וכמובן על גיאותרמי או אנרגיית מים – אין מה לדבר. מה שמשאיר לנו כח גרעיני. מישהו מיפה מחצבי אורניום / פלוטוניום במאדים? או שבני האדם יצטרכו להתחיל להעביר בטיסות כורים גרעיניים מכדור הארץ למאדים. בירח – אנרגיה סולארית עוד יותר זמינה מכדור הארץ, ובנוסף, שוב, בגלל המרחק – גם אספקה של כורים גרעיניים תוך ימים ספורים לא תהיה בעיה גדולה.
גם מבחינת לפתוח את שאר מערכת השמש עבורנו – אין שום יתרון במאדים על הירח – להיפך. מכיוון שלמאדים כח משימה גדול יותר, יהיה קשה יותר לצאת מבאר הכבידה שלו מאשר מהירח.
בגלל האטמוספירה וסופות האבק – לא נקבל תצפית טובה יותר בטלסקופים מאשר בירח.
ב-2 גרמי השמיים הללו יהיה צורך באותה הגנה מקרינה, באותה אטימה נגד בריחת אוויר, ובאותן בעיות בריאותיות (כנראה) מבחינת חוסר כח משיכה. גם בשניהם יש מים בכמות זמינה ומספקת לכל קולוניה עתידית בעתיד הנראה לעין.
ההבדל? הירח קרוב הרבה יותר לכדור הארץ, בניגוד למאדים דווקא מאפשר ניצול אנרגיה סולארית באותה רמה כמו כדור הארץ (אפילו טוב יותר מבכדור הארץ עצמו בגלל שאין עננות), לדעתי גם יהיה לקולוניה על הירח הרבה יותר סיכוי להצדיק את עצמה כלכלית כי שליחת חומרים ותוצרים חזרה לכדור הארץ תהיה הרבה יותר מהירה, כולל הקמת תחנות חלל גדולות למסלול סביב כדור הארץ שיוקמו שם, וגם מספקת מבחינת מדע הרבה יותר עניין לדעתי – קודם כל אפשרות להקים טלסקופים בצד הרחוק של הירח, ללא הפרעות מאטמוספירה או שידורי רדיו מכדור הארץ, ואפשרות לא מבוטלת שמספר מאובנים עתיקים ביותר מצאו את דרכם מכדור הארץ הקדום לירח, ולא עברו רקבון.
אגב עוד משהו מאוד, מאוד חשוב בנוגע למאדים – לדעתי, עד שלא ישללו לחלוטין את האפשרות שיש שם חיים כיום – אפילו מתחת לפני השטח – אסור בתכלית האיסור ליישב אותו. אנחנו מחטאים כל חללית רובוטית שאנחנו שולחים לשם היום – אבל בני אדם, וחממות לייצור חמצן / אוכל, לא נוכל באמת לחטא. האפשרות לזיהום של כל ייצור חי שנמצא שם, או הרס של מערכת אקולוגית שלמה – גדול מידי כדי לסכן דבר כזה.
ככה שיעד של עוד 6 שנים למושבה במאדים – הוא יעד בעייתי ביותר.
איך כן הייתי חוקר את מאדים? הייתי שולח תחנת חלל שתקיף את מאדים, ורובוטים דמויי אדם לשטח – כדי שיהיו מסוגלים למוטוריקה עדינה שרק זרוע ואצבעות אנושיות מסוגלות.
השליטה ברובוטים הללו תהיה בעזרת טכנולוגיות של מציאות מדומה מתקדמות ביותר כך שבני האדם ירגישו לכל עניין ודבר שהם על המאדים עצמו – כולל כושר האבחנה הייחודי של אינטיליגנציה אנושית להבחין בדברים שרובוט לא יכול.
את תחנת החלל הזו, שהייתי מממש בה גם כבידה מלכותית על-ידי סיבוב, אפשר כמובן לבנות במושבה המוצלחת שתקום על הירח 🙂
מדהים כמה אנשים נתפסים בפנטזיה המטומטממת הזו הזו וכמה כסף נשפך.
מאדים הוא התגלמות הגיהינום וגם אם כדור הארץ יגיע למצב שבו לא יוכל לתמוך בחיים הוא עדיין יהיה יותר ניתן ליישוב ממאדים. אין אוויר, יותר מקפיא מאנטארקטיקה ואבק רעיל…
הציווי הביולוגי שלנו הוא להתפשט אבל זה השתלט לכמה אנשים על המוח.
יותר פשוט להקים ציוויליזציה ימית או בקטבים, אבל אף אחד לא רוצה להיות שם כי זה לא רומנטי מספיק. נראה כמה רומנטי זה יהיה לאנשים אחרי שיגיעו לשם.
אם כן – כל הכבוד לו. להערכתי זה מיזם באיזור 400 מיליארד דולאר ודורש פעולה משותפת ארה”ב, אירופה, סין, רוסיה, הודו ואחרות. כל חברה תפתח מכלול. האיחוד לא קורה כי למשל ארהב רוצה להניח דגל ראשונה שם ולטעון לבעלות. זה עשוי להיות הרבה כסף בעוד 100-200 שנה.
בעיה נוספת שזה יעורר זה אובסולט של הדמוקרטיה. ברוני כסף יהיו אלו שאדונים לחיינו במלוא מובן המילה. קיסרים.
החזון שלו הגיוני ונכון – האנושות חייבת להתיישב בכוכבים אחרים כדי לשרוד בטווח הארוך.
השאלה איך יהיה הביצוע ואם יהיו תקלות כמו עם הלווין עמוס, התוכנית תתקל בקשיים ותתעכב.
יכול להיות שעדיף בשלב הראשון להקים בסיס על הירח כדי לפתח טכנולוגיות למסע בחלל והישרדות בכוכבים אחרים.
יש הרבה אתגרים שצריך לפתור במסע בחלל – הגנה מקרינה, אנרגיה מהיתוך גרעיני, מפרשי שמש…
חשבתי שלדעתו האנושות חיה בסימולציה, אז למה הוא רוצה להציל אנשים מאסון גלובלי?
ומה יש לאזרחים שפויים לחפש במאדים?
הבנאדם קצת ירד מהפסים.