נפטר יוג’ין סרנן, האדם האחרון שהלך על הירח

נפטר האסטרונאוט יוג’ין “ג’ין” סרנן, שטס לחלל שלוש פעמים ושימש כמפקד משימת אפולו 17, המשימה המאוישת האחרונה של תוכנית אפולו לירח.

הערה: מקור הידיעה באתר נאס”א, התרגום בוצע על ידי אליסף קוסמן. לידיעה המקורית באנגלית באתר נאס”א.

יוג’ין סרנן, האדם האחרון שהלך על הירח, נפטר בגיל 82 ביום שני, 16 בינואר, כשהוא מוקף בחברי משפחתו.

סרנן, קפטן בצי האמריקני, השאיר את חותמו על ההיסטוריה של חקר החלל בשלוש משימות, ששתיים מתוכן היו לירח. בנוסף, הוא האמריקאי השני שביצע הליכת חלל והאדם האחרון שהשאיר עקבות על קרקע הירח.

הוא נמנה על קבוצה של 14 אסטרונאוטים שנבחרו על ידי נאס”א באוקטובר 1963, והטיס את חללית ג’מיני 9 ביחד עם מפקד המשימה תומאס פ. סטפורד, בטיסה בת שלושה ימים ביוני 1966. במשימה זו סרנן שהה יותר משעתיים מחוץ לקפסולה במסלול סביב כדור הארץ.

במאי 1969 שימש כטייס המודול הירחי של משימת אפולו 10, משימת האימות המקיפה הראשונה של הנחתת הירחית ששימשה את טייסי אפולו. המשימה שימשה כחזרה גנרלית לפני משימת אפולו 11, ובמסגרתה ווידאה נאס”א את יכולת הביצוע, היציבות והאמינות של המודולים השונים מהם הורכבה חללית האפולו – מודול הפיקוד, מודול השירות והנחתת הירחית. המשימה כללה נחיתה לגובה של עד כ-14 ק”מ מעל הקרקע של הירח, אך ללא נחיתה של ממש עליו.

בראיון מ-2007, סרנן אמר: “אמרתי שוב ושוב לניל ארמסטרונג שצבענו פס לבן על השמיים כל הדרך לירח, עד ל-14 ק”מ [ממנו] כדי שהוא לא ילך לאיבוד, וכל מה שהוא היה צריך לעשות היה לנחות. עשינו את זה למעין פשוט עבורו.”

סרנן סיים את קריירת חקר החלל שלו כמפקד המשימה המאוישת האחרונה לירח בדצמבר 1972. משימת אפולו 17 שברה מספר שיאים בתחום טיסות החלל המאוישות, ובכללן המשימה הארוכה ביותר לירח (301 שעות ו-51 דקות); הליכת הירח הארוכה ביותר (22 שעות ו-6 דקות); דגימת סלעי הירח הגדולה ביותר (כ-113 ק”ג); והשהייה הארוכה ביותר במסלול סביב הירח (147 שעות ו-48 דקות).

סרנן וחברו לצוות האריסון “ג’ק” שמיט השלימו שלושה סיורים מוצלחים למכתשים סמוכים ולהרי טאורוס-ליטרו, במשימה בה עשו את הירח לביתם במשך יותר משלושה ימים. כשעזב את הקרקע הירחית סרנן אמר: “האתגר של אמריקה היום עיצב את גורל המחר. בזמן שאנו עוזבים את הירח ואת טאורוס-ליטרו, אנו עוזבים כפי שבנו, ואם ירצה האל, אנו עוד נחזור, בשלום ובתקווה לכל האנושות”.

“אפולו 17 התבססה על כל שאר המשימות מבחינה מדעית”, סרנן אמר ב-2008. “היה לנו רובר ירחי, היינו מסוגלים לכסות יותר שטח מאשר רוב המשימות האחרות. נשארנו שם קצת יותר זמן. הלכנו לאזור יותר מאתגר בהרים, כדי ללמוד על ההיסטוריה והמקור של הירח עצמו”.

בדרך אל הירח, צוות המשימה צילם תמונה אייקונית של כוכב הבית שלנו, עם המיספרה מוארת במלואה – “כדור ארץ מלא” שבו נראו אפריקה, חצי האי ערב וכיפת הקרח הדרומית. התמונה המפורסמת זכתה לכינוי “הגולה הכחולה” (The Blue Marble), כינוי שמשמש מאז לסדרה מתמשכת של תמונות של כדור הארץ שצולמו על ידי נאס”א.

למרות ההצלחה של התמונה, סרנן אמר ב-2007 שהצילום לא הוערך במלואו: “מה המשמעות האמיתית של צפייה בתמונה הזאת? תמיד אמרתי, אמרתי כבר הרבה זמן, ואני עדיין מאמין בזה, שייקח … חמישים, מאה שנה בהיסטוריה של האנושות כדי לחזור אחורה ולהבין באמת את המשמעות של אפולו. באמת להבין מה האנושות עשתה כשעזבנו, כשבאמת עזבנו את כוכב הלכת הזה ויכולנו לקרוא לגוף אחר בית. עשינו זאת ממש מוקדם אם חושבים על מה אנחנו עושים עכשיו בחלל. זה ממש כאילו ג’ון פ. קנדי הושיט את ידו למאה ה-21 היכן שאנו היום, אחז בעשור של זמן, הבריח אותו לשנות השישים והשבעים וקרא לו אפולו.”

סרנן פרש מהצי האמריקני ב-1 ביולי 1976 לאחר 20 שנה וסיים את הקריירה שלו בנאס”א. הוא עבר לעסקים פרטיים ושימש כפרשן בטלוויזיה בשנים הראשונות של עידן מעבורות החלל.

צפו ביוג’ין סרנן וחברו למשימת אפולו 17 האריסון שמיט מזמרים על גבי הירח: