השואה כזיכרון אוניברסאלי בקולנוע העולמי - חלק ראשון  ניוזלטר ינואר 2014

*אם אינכם רואים את התמונות המוצגות בניוזלטר יש ללחוץ על "הצג תמונות" בתחתית המייל.

גיליון מיוחד זה,יעסוק בהשתקפות השואה  בקולנוע העולמי והגיליון הבא יוקדש להשתקפות השואה וניצולי השואה בקולנוע הישראלי.  נקדים ונאמר כי, בשנות הארבעים נטתה  הוליווד להימנע מייצוג קולנועי של פשעי המשטר הנאצי וביטאה בשתיקתה את מגמת  הבדלנות הפוליטית של הממשל לגבי הנעשה באירופה. מכניסתה של ארה"ב למלחמה  התגייסה הוליווד לשרטט את דמותו של הגרמני-הנאצי כאויב. הסרטים נטו להכללה  ולסטריאוטיפיזציה כחלק ממסע התעמולה המלחמתי האנטי-גרמני והציגו דיכוטומיה בין שני  עולמות: המערב על נאורותו ותמימותו אל מול המפלצתיות והערמומיות הגרמנית, המסתתרת  תחת חזות של יעילות טכנולוגית ותרבותיות. דוגמאות בולטות לדגם זה הן סרטו של אלפרד  היצ'קוק 'סירת הצלה' משנת 1944, וסרטו של אורסון וֶלס 'הזר' משנת 1946.   בתקופת המלחמה הקרה נערכה אבחנה בין הגרמני לבין הנאצי. רק  אנשי הגסטאפו והס"ס הוצגו בסרטים 'סטאלג 17' (1952), 'כפירי אריות' (1958),  ואחרים כפושעים סדיסטיים, בעוד שאנשי הוורמאכט נוקו מאשמה, מגמה שהתאימה לשיתוף  הפעולה הפוליטי שבין ארה"ב לבין גרמניה המערבית בשנות החמישים. לשם כך היה  צורך לנקות גם את כלל הגרמנים מאשמה ולהטילה על היטלר ומקורביו. דוגמא למגמה זו  בסרט 'הנערים מברזיל' (1978) של פרנקלין שפנר. החל מסוף שנות השישים ובמהלך שנות השבעים והשמונים חל שינוי משמעותי   בקולנוע המערבי בייצוגם של הנאציזם ושל השואה. השינוי מצא את ביטויו בעלייה במספר  הסרטים שעסקו בנושאים אלו, בהדגשת יהדותם של הקורבנות, בהסברים חברתיים,  פסיכולוגיים, פוליטיים ואידיאולוגיים לנאציזם, ולעתים גם במגמה רפלקטיבית של יוצרי  קולנוע, שהפנו אצבע מאשימה כלפי גרמנים מן השורה..במקביל לכך, החלו  חוגים ליברליים בארה"ב ללחוץ לחשיפת מחדליה של ארה"ב בהצלת היהודים. במגמה  זו היה שילוב בין היבט אוניברסאלי-הומניסטי לבין היבט אתנו-אמריקני, שבמסגרתו החלו  אמריקנים רבים לזהות את קורבן הנאציזם עם היהודי. יוצרי הקולנוע האמריקניים בחרו  להתמקד בגורלו של הקורבן ובאשמתו של התליין ולא באחריותו של העומד מן הצד שמעבר  לאוקיינוס, כפי שעשו באומץ לב מרסל אופולס הצרפתי בסרטו התיעודי 'הצער והחמלה'  (1969) ומרקוס אימהוף בסרט 'הספינה מלאה' (1981).

 

גיליון זה, מבטא את התמקדותינו בהעשרת המידע ופתיחת עולם השואה המרתק לנושאים תרבותיים המשפיעים גם על היבטים פסיכולוגיים בעבודתנו.  נשמע להערותיכם והארותיכם וחומר מפרי עטכם לגיליונות הבאים.

 

                                                        בברכה,

               אוריין  קייזר, מנכ"לית                                   מאיה שטיין, מנהלת קלינית