זה היה השבוע הראשון של המושב וזה היה אחד השבועות הסוערים והשבריריים ביותר לדמוקרטיה ולשלטון החוק במדינת ישראל ובעולם. בחרתי הפעם להקדיש את הניוזלטר שלי אך ורק למאבק שלי למען הדמוקרטיה ולמען שלטון החוק, מבטיחה לשתף בניוזלטר הבא על העשייה המגוונת שלי בתחומים הנוספים.

 

הטלטלה שעברנו השבוע, שבאה לידי ביטוי במאבק על השידור הציבורי ועל חופש הביטוי, על עצמאותו של בית המשפט העליון ובכלל על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה הישראלית- רחוקה מלהסתיים. דמוקרטיה בה ראש הממשלה מבקש מראש המוסד להצהיר כי יהיה נאמן לו. לא למדינה, אלא לו.

 

אז תרשו לי לשתף אתכם בשבוע שהיה לי, שבוע בו הובלתי מאבק עיקש למען הדמוקרטיה ולמען שלטון החוק. מוזמנים להצטרף אלי. 

שרת המשפטים, מי שעומדת בראש מערכת המשפט, ניסתה להלך אימים על שופטי העליון. כך התרעתי לאחר שפורסם ששרת המשפטים מקדמת את הצעת החוק של ח״כ אילטוב ערב מינויים של ארבעה שופטי עליון ולפני החלטת בג״צ בבקשה לדחיית פינוי עמונה. התרעתי על כך שזהו העברת מסר סמוי, מאיים אך ברור לשופטי העליון ״תתישרו ולא נחליש אתכם״ וכי העיתוי בקידום הצעת החוק אינו מקרי.

 

שקד מבקשת לאכול את כל העוגה ולהכתיב מה יהיה צביון בית המשפט העליון ומי יהיו ארבעת שופטיו הבאים. היא שוכחת שהחוק תוקן על ידי ח״כ גדעון סער, בתמיכת כל מפלגות הימין, בתקופת כהונתו של שר המשפטים פרידמן כדי לאפשר זכות וטו לפוליטיקאים. לא לטעות- החוק אינו ״מבטל״ רק את זכות הווטו של שופטי העליון. כיום, לכל שלושה חברי ועדה יש זכות וטו, כולל הפוליטיקאים, שהם הרוב בוועדה. אך שקד רוצה שליטה בלעדית. הא ותו לא. מבלי להתחשב ברצונם של שופטי העליון. תקפתי את השרה שקד על כך שמי שעומדת בראש מערכת המשפט מנסה להחלישה. יומיים לאחר דבריי הנוקבים על הכוונה האמיתית העומדת מאחורי קידום הצעת החוק, שלחה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, מכתב לשקד בו הודיעה כי שופטי העליון מפסיקים בהידברות שכן קידום הצעת החוק בעיתוי הנוכחי היא ״כהצבת אקדח על השולחן״.כל מי שמכיר את הנשיאה נאור, את עדינותה והליכותיה, מודע לכך שבחרה את מילותיה בקפידה ואם מצאה לנכון להתבטא באופן זה הרי שהוגדשה הסאה.

 

אני ערה לכך שיש המבקרים את הקיצוניות, לכאורה, בתגובתה של הנשיאה. שופטים אינם מתראיינים. הנשיאה היתה חייבת לזעזע את אמות הסיפים בכדי לשגר מסר חזרה למי שמבקשת לאיים על שלטון החוק והאיזון בבית המשפט העליון. עובדה- ששרת המשפטים בעצמה חזרה בה, והודיעה כי לא תקדם את הצעת החוק עד לחודש אפריל 2017, לאחר שתוכרע זהותם של ארבעת שופטי העליון. 

 

ממשיכה להיאבק על שלטון החוק!

זה לא סוד שהחלטת בג״צ על פינוי עמונה בחודש דצמבר מטרידה, בלשון המעטה, את חברי הכנסת בבית היהודי. זה האלקטורט שלהם, והם לא ״מספקים את הסחורה״. אז מה עושים? משתלחים. בדמוקרטיה, ובעיקר בשלטון החוק. חוק ההסדרה המבקש להסדיר את כל ההתיישבות ביהודה ושומרון, אף זו שנבנתה על אדמה פרטית, אינו חוקתי.  היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כבר הצהיר שלא יוכל לעמוד בפני בג״צ ולהגן על חוק ההסדרה. אז מה הפיתרון של שרת המשפטים? הכרזה שהיועץ המשפטי הוא ״יועץ בלבד״, ומי שמחליט אלו הפוליטיקאים. היועץ המשפטי לממשלה שהוא התובע מספר 1 במדינה הוא גם בעל זכות הווטו על החלטות או חוקים שמקדמת הממשלה שהם אינם חוקתיים. אבל בבית היהודי, המטרה מקדשת את האמצעים. תקפתי את הצהרתה של שרת המשפטים שמערערת על שלטון החוק ומחלישה את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. לא אתן לזה יד. אתמול התבשרנו שאף הצעת החוק שהגישה ח״כ שולי מועלם, המכונה ״חוק ההסדרה בגרסתו המרוככת״, אף הוא לא יעמוד במבחן בג״צ. הבית היהודי נחוש להעביר את הצעת החוק, והמאבק עוד ארוך.

 

ממשיכה להיאבק למען שלטון החוק! 

שיטת הסניורטי בה זהותו של נשיא בית המשפט העליון נקבעת על פי הוותק היא נוהג שהשתרש ואינה חפה מכשלים. יחד עם זאת זוהי מסורת שהשתרשה, היא מסננת כל השפעות חיצוניות או פנימיות. כל שופט המתמנה לעליון יודע, באם יהיה או לא יהיה הנשיא הבא. היא מאפשרת שקט פנימי הן בכך ששופטים אינם צריכים לשאת חן בעיני חבריהם או בעיני הציבור והפוליטיקאים והן כלפי חוץ כי הפוליטקאים אינם יכולים לבחוש ולהכריע מי יכהן כנשיא בית המשפט העליון, שומר הסף של הדמוקרטיה. 

 

השבוע, בעיתוי שאינו מקרי, הגישה ח״כ נורית קורן מהליכוד, החברה בוועדה למינוי שופטים, הצעת חוק המבקשת לבטל את שיטת הסניורטי. המשמעות היא שוב- רצונם הלא מרוסן של הפוליטיקאים מהימין להכריע בכל מהלך בבית המשפט העליון. לרבות, בקביעת זהותו של הנשיא או הנשיאה. תקפתי בחריפות את הצעת החוק של ח״כ קורן, גם בפן המהותי וגם מבחינת העיתוי. עד כמה ינסו הפוליטיקאים להתערב, להחליש ולהשתלט על שומר הסף האחרון של הדמוקרטיה. בית המשפט העליון. לא אתן לזה יד. 

 

ממשיכה להיאבק למען שלטון החוק!

למען האמת ליבי מצוי הן עם עובדי רשות השידור והן עם עובדי התאגיד הציבורי. שנתיים מוביל שר בממשלת נתניהו את סגירת רשות השידור וייסוד, הקמת וביסוס תאגיד השידור הציבורי. אך ״ארעה תקלה״, ותאגיד השידור הציבורי הוא תאגיד עצמאי שעל פי חוק, היו״ר והמנהל נבחרים ללא השפעת ראש הממשלה ונתיניו. ״מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?״ זעקה שרת התרבות מירי רגב לראש הממשלה בחודש יולי האחרון. 

״תאגיד השידור הציבורי נחטף בידי שמאלנים״ קרא יו״ר הקואליציה, ח״כ ביטן.

 

 

נתניהו מבקש תקשורת צייתנית, תקשורת מטעם. שופר של השלטון. קראתי למבקר המדינה לפתוח באופן מיידי בהליך בדיקה, לבחון כיצד השתלט נתניהו על השידור הציבורי, על התקשורת החופשית, על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה. שעות ספורות לאחר קריאתי זו, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא פותח בהליך בדיקה. 

 

ממשיכה להיאבק על הדמוקרטיה!

זו היתה עצרת לציון 21 שנים להירצחו של מנהיגנו, יצחק רבין ז״ל.

זו היתה עצרת שהגיעה לאחר שבועות בהן הדמוקרטיה, שלטון החוק, חופש הביטוי וכל מה שכל כך חשוב לנו, נרמס ברגל גסה על ידי הממשלה.

זו היתה עצרת בה אמרנו די לשנאה, די לטירוף, די להסתה, די לסימון ודי לרדיפה. זו היתה עצרת אליה הגיעו 70,000 איש מלאי אנרגיות, שמודאגים מהדרך, אליה המדינה, שאנו כל כך אוהבים צועדת.

זו היתה עצרת בה עלי סלאם, ראש עיריית נצרת, עמד וקרא בקול גדול לחיים של דו קיום.

זו היתה עצרת בה עדן רמון, מקיבוץ חצרים ומכינת רבין קיבלה את לפיד הדורות על מנת להעבירו הלאה בבוא היום. 

זו היתה עצרת בה מיכל פרומן מתקוע שנדקרה בפיגוע דקירה, כשהיא בהריון, הגיעה לשאת מסר מפייס.

זו היתה עצרת בה התאחדנו עם זכרון העבר, למען העתיד של ילדנו ונכדינו. לא נרים ידיים, לא נרפה, נאבק על הדמוקרטיה, על חופש הביטוי, על שלטון החוק, על המדינה. 

 

ממשיכה להיאבק על הדמוקרטיה! 

כולנו צפינו בתכנית עובדה של אילנה דיין, כולנו הגענו למסקנה, הידועה ממילא, ש״משהו רקוב בממלכת דנמרק״. כולנו הבנו שמדינת ישראל לא נשלטת על ידי מנהיג אחד נבחר, ראש הממשלה בנימין נתניהו. אך אישה אחת עדינה ושברירית שבתה את לב כולנו- ורד סויד.  לא, היא לא אחותי, גם לא קרובת משפחה. אנו מכירות שנים ועל אופיה, עדינותה, יושרה ושבריריותה אני יכולה להעיד. סיפורה של ורד משקף את סיפורם של רוב האנשים שמצאו לנכון להשתתף בתחקיר בתכנית של אילנה דיין. וזה לא היה פשוט.

 

השבוע נבחר אחד האנשים, רווי היצרים והבלתי צפויים כמנהיג העולם החופשי. התעוררנו שלשלום (למי שבכלל הצליח לישון), לשחר של עידן חדש. ולא לטעות, זה נשמע ביטוי מלא חזון, אך לא. מה צופן העתיד, איננו יודעים. אם הכל יתנהל כמו הקמפיין הרי שנדע פילוג, שיסוי, הסתה, פגיעה בבני מיעוטים (מעניין מתי האנטישמיות תרים את ראשה), זלזול בקורבנות עבירות מין ובממסד. את העולם החופשי הולך להנהיג אדם שביסס את ניצחונו על ידי זריית פחד וחשש (מזכיר לכם מישהו?). לאחר מערכת רווית יצרים שאין ספק שרגעי השפל שלה עולים על רגעי השיא, כבש דולנד טראמפ את כס הנשיאות. מערכת הבחירות בארצות הברית לימדה אותנו שיעור או שניים על השיח הפוליטי החדש, על תפקידה של התקשורת, שמתוך הרצון לכתוש מישהו דווקא מאדירה אותו ועל הדרך הוא מתחזק כקורבן וגם על תקרת הזכוכית של נשים בפוליטיקה. תקרת זכוכית שקיווינו לפרוץ ונדמה כי נזדקק לעוד שנים לעשות כן.

מצאתי לנכון להקדיש את הניוזלטר הזה אך ורק למאבק שאני מובילה למען הדמוקרטיה ולמען שלטון החוק . לשתף אתכם בקורותיו של שבוע אחד. שבוע אחד במאבק למען הדמוקרטיה. זה אך חזרנו למושב החורף בכנסת וכבר נדמה שהממשלה והעומד בראשה הם אלו שמאיימים על שבריריותה. כשהתוודענו לתוצאות הבחירות בארה״ב ולעובדה שדונלד טראמפ נבחר כנשיא ניסחתי זאת כך: ״הדמוקרטיה מאפשרת בהליך דמוקרטי לבחור מנהיג שלא תמיד מכבד אותה״.  כמי שנושאת את דגל המאבק למען הדמוקרטיה ולמען שלטון החוק, מצאתי לנכון להעיר ולהאיר את אחד השבועות הקשים לדמוקרטיה בישראל ובעולם .

 

אני זקוקה לכם במאבק הזה. זקוקה לכם לצידי, מחזקים אותי ואת הדרך שבה אנו מאמינים. הצטרפו אליי, התפקדו. יחד נוכל לבלום תהליכים הרסניים.   

 

שבת שלום,

שלכם,  רויטל.