"ןַֽיְהִי־שָׁ֣ם
עִם־ה' אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה...וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו" (שמות לד'.) מדוע מדגישה התורה את ארבעים היום והלילה שמשה לא אכל ולא שתה כהקדמה לקרינת עור פניו? הגמרא במסכת סנהדרין (לא:') מכנה את מר עוקבא בכינוי של כבוד "זיו ליה כבר בתיה" שזיו פניו היה מאיר כפני משה (שהיה בן בתיה). רש"י במקום מביא סיפור מרתק בשם "ספר הגדה": "שהיה מר עוקבא בעל תשובה, שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי, ואשת איש היתה, לימים נצרכה ללוות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא, וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה...על שם האור שהיה זורח עליו" |
|
|