הרב יהושע אהרונסון, מרבני פולין, איבד את אשתו וילדיו בשואה. אחרי המלחמה סייע רבות לפליטים, עלה ארצה לפתח תקווה והקים משפחה חדשה. מאיפה היכולת לבנות הכול מחדש, להמשיך הלאה? הרב אהרונסון לא דרש זאת רק מעצמו, אלא מהדור כולו. הוא ציטט באחד מספריו את האמירה החסידית המפורסמת, שלפיה כל אדם צריך להסתובב עם שני פתקים בשני כיסיו. בפתק אחד כתוב: "ואנוכי עפר ואפר", ובפתק השני: "בשבילי נברא העולם". שני ציטוטים אלו מהמקורות, המבטאים תחושות הפוכות – לפעמים האדם צריך להיות עפר ואפר, להיות עניו, שפל וכנוע, ולפעמים הוא צריך לומר "בשבילי נברא העולם", להתחזק, להגביה את עצמו, לפעול בביטחון. צריך לדעת רק מתי להשתמש בכל פתק, כי רבים נוטים להתבלבל: לבחור להצטנע במקום שבו צריך לפעול, או להתבלט במקום שבו עדיף לשתוק. "הדור שלי היה דור של 'אנוכי עפר ואפר'", אמר הרב אהרונסון. "אנחנו הגענו לשפלות אדירה, הגענו עד עפר. עכשיו אנחנו צריכים לשלוף בכל הכוח את הפתק השני. תפקידנו להתחזק כעת בקריאה: בשבילי נברא העולם! נתקומם ונתחדש בארץ חמדת הלבבות." כלומר המשימה שלנו, של הדורות שמגיעים אחרי השואה, היא למלא את הוואקום, לא להתבייש לעוף על עצמנו. לקום מתוך הטרגדיה ולבנות אלטרנטיבה יהודית בטוחה בעצמה, מול העולם שנכשל.

(מתוך דברים שכתבה סיון רהב מאיר לכבוד יום השואה.)

 

בברכת שבת שלום

הרב ניר שקורי

ראש הישיבה 

 

 

ישיבת בני עקיבא רעננה