הוא מנסה לומר כי מבחינתו הנוף במצדה אינו מיוחד. בעני רוחו כל המציאות נסקרת במשקפיים כל כך שונות. מבחינתו הטיפוס לפסגת ההר היה לשווא. בעוד רוב רובם של התלמידים מתפעלים וממלמלים איתי "מה רבו מעשך ה'" ישנם המרגישים רק את הכאב בשרירי הרגליים ואינם מסוגלים להמריא לחוויה אחרת.

 

מהו ההבדל? הרי כולנו רואים אותו דבר?

על הנוף ניתן להסתכל דרך האבן הבודדת עליה אנו דורכים. אותה אבן אינה שונה במהותה מהאבנים במודיעין. את העוצמה ניתן לראות אם מסתכלים על אותו תא שטח בראיה רחבה. ראיה הסוקרת בבת אחת את הצוקים המיוחדים של מצוק העתקים ואת הזריחה המבצבצת מעל הרי מואב. רק התבוננות רחבה מביאה להתרוממות רוח ומעלה את המתבונן מעל הפרטים ומעל הכאב  הקטן האישי של הרגל הענוגה המתאמצת לטפס במעלה ההר.
למעשה ההבדל בגישות נעוץ בעדשה דרכה האדם מצלם את המציאות. מבחן המציאות דרך עדשה צרה מעצים את הקשיים ואינו מאפשר להתרומם ולראות את המציאות היפה כפי שהיא משתקפת מלמעלה. את הכל רואים "בקטן". רק צילום המציאות דרך עדשה רחבה נותנת משמעות גם לפרטים הקטנים שאינם תמיד הרמוניים. הראיה הרחבה מאפשרת לראות את הוויה ב"גדול". ממעוף הציפור האבנים והקשיים מקבלים משמעות  וגוון אחר לחלוטין.
בשיחתו המפורסמת של הרב צבי יהודה ערב מלחמת ששת הימים יצאו מנהמת ליבו הדברים הבאים: " ... לחרפתינו ולצערינו חלק ניכר מהציבור שלנו איננו מאמין במעשי ה' הנגלים לנו. כן, כדאי לומר פעם אחת דברים ברורים ולא להיות פוסחים על שתי הסעיפים: חוסר אמונה יש כאן, כפירה המתלבשת בלבוש של חרדיות וצדקות...".
מתוך הקטנות מוחין והעצמת הבעיות הרבות הקיימות בכינונה של מדינת ישראל, רבים אינם מסוגלים להרכיב עדשה רחבה ודרכה לראות את עוצמת הנס של הקמת המדינה בדורינו. קיבוץ הגלויות, פריחת ההתיישבות, הניצחונות בשדה הקרב ותחיית האומה הנם ניסים  המאפילים על כל הבעיות הרוחניות והגשמיות שקיימות.
לפני כמעט 3,000 שנה מלך ביהודה מלך חזק ושמו חיזקיהו.  בתחילת מלכותו חוותה האומה שואה. עשרת השבטים הוגלו ונעלמו. למרות זאת התחזק חיזקיהו וערך מהפכה דתית וצבאית ביהודה. בסוף הרהיב עוז ויצא להלחם במעצמה האשורית. סנחריב המלך האשורי פשט על כל ערי יהודה הבצורות והכניע אותם. גם לכיש העיר החשובה והמבוצרת נבקעה ולוחמיה נפלו בשבי. כאשר ירושליים נשארה "כמלונה במקשה", בודדה במערכה ארע הנס הפילאי. 185,000 מלוחמי האשורים נספו במגפה בלילה אחד. סנחריב המלך הגדול חזר עם "זנב מקופל בין הרגליים" לבירתו נינווה. שם, לאחר כמה שנים נרצח בידי שני בניו. השמועות על הנס עוררו גלי התפעלות גם במחוזות רחוקים. מלך בבל שלח משלחת מכובדת לברך ולנסות ולהבין את סוד הקסם. למרות אדיקותו הדתית של חיזקיהו ולמרות שחווה את הנס הענק הוא לא אמר שירה. לא צריך להיות משורר כדוד בכדי לשיר ולהלל כאשר לנגד עינך יד ה' נגלית.
חיזקיהו העדיף לראות את המציאות גם דרך הפרטים הקטנים שלא היו הרמוניים בכלל. ממלכת ישראל הוגלתה ונעלמה. גם ממלכת יהודה הוכתה קשות בידי האשורים. המלך חיזקיהו לא רצה להתעלם מפרטים כואבים אילו. חיזקיהו לא צלם את המציאות בעדשה רחבה ולכן לא היה מסוגל לשיר ולהלל את הקב"ה על הנס.

 

בברכת שבת שלום

הרב שמואל