גחליליות אוקטובר 2017
לקראת שלכת - סיכום סיורי קיץ 2017

 

"וילך הלוך ויבא בארצות רבות ורחוקות, כאשר יתפרש בדבריו אלו,
ובכל מקום שבא כתב כל הדברים שראה או ששמע מפי אנשי אמת אשר נשמעו בארץ..."     
                                                                                 (מסעות בנימין מטודלה)
 
אני יושבת לכתוב את סיכום סיורי הקיץ, במקום שונה לגמרי, מזה שבו נערכו הסיורים - וייטנאם.
השכמתי קום. משהו בוער בי, לראות, לחוות עוד ועוד... וייטנאם מאירה פניה לתייר ומעט מאפילה כלפי אזרחיה שלה.
פעם סבתי אמרה לי: "כשאנחנו בנינו את הקיבוץ, לא התכוונו לזה..."
קארל מארקס ואנגלס הרגיעו אותה וטענו כי כשהם פרסמו את המניפסט הקומוניסטי, גם הם לא התכוונו לזה... למה שקורה כאן בארץ הנופים המטריפים, הנהרות, ההרים עטורי צמחייה עבותה והמון המון אנשים עניים, חסרי כל.
בכבישים הלא מסומנים ממשיכים לדהור במהירות מטורפת הסקונרים. המשאיות מצפצפות אל המתאבדים הפוטנציאליים המנסים לחצות את הכביש, הווספות מצפצפות אחת על השנייה, כאילו שזו שפה מדוברת, נוסעים במהירות כנגד כיוון התנועה, אם יש לה בכלל כיוון נראה לעיין, מגיחים בהפתעה מכל סמטה, לכל פינה, ונעצרים בשנייה האחרונה, רגע לפני ההתנגשות, כמובן תוך כדי צפצוף.
לכל אחד צפצוף משלו - צפצופים דקים, או בקול השופר, צפצוף ארוך ובלתי נגמר, ומלמעלה השלטון מצפצף על אזרחיו בענק.
כאוס. קפיטליזם חופשי לגמרי, ללא סייגים, ללא גבולות... איש כישר בעיניו יעשה.
ושם בפונדק הדרכים הרעוע, המהביל מחום התבשילים, הלחות וחום ליבה של המארחת, בין כמה עשרות תרמילאים, אני מגלה קיר מעוטר בתמונות של לנין, סטאלין ועוד כמה  מנהיגי ברה"מ.
המארחת חרושת הקמטים והצרות אומרת בחיוך: "כן אנחנו אוהבים את הרוסים. הם כמונו, אחים שלנו!!!"
 

 

 

ואני נזכרת בשני הסיורים הקסומים שהיו לי ל
מוסקבה וסנט פטרסבורג ושואלת את עצמי, מה בין אלה לאלה?
הערצת הכוח? הריכוזיות והסדר? כאן אין סדר...
אין ספק שבסיורים לרוסיה פגשנו אותה כמעצמת על של כל הזמנים. מעצמת הזהב, הקיסרים, המרחבים והמהפכות. ידה הארוכה הגיעה עד וייטנאם והותירה חותמה לעד.
הסיור ברוסיה מרחיב דעת, מבאר ומפרש בהרחבה את המציאות האירופאית והכלל עולמית ומביא איתו לא רק דעת, אלא גם הנאה מרובה.
למדתי להיפרד מסטיגמות, להיכנס לנעלי המקום כדי ללמוד עליו.
לנו נדמה שאצלנו נמצאת האמת, גר ההיגיון הבריא. לא בהכרח...

 

 

השנה הוצאתי סיור ראשון לבלטיות. הרבה הכנה, כאבי בטן וציפייה דרוכה, ליוו אותי.
הסיור הסתיים בהצלחה וכבר כמעט מלא לשנה הבאה...
שם בבלטיות פגשנו את הפחד הגדול מרוסיה השכנה, את החרדה שפקדה אותם כשפוטין פלש לאוקראינה. אלפים מהם התגייסו בהתנדבות לצבא, להגן על המדינות הצעירות העושות דרכן בסבך הדמוקרטיה ובשבילי המערב החידתי.
פגשנו את ליטא ולטביה באמצע הדרך, בין לבין - זוכרים את האתמול ומסתכלים קדימה.
אחד ממאפייני הטיול, מלמבד התכנים העוסקים בסיפור היהודי לדורותיו, ובכאן ובעכשיו, הם הנופים המשגעים, הארכיטקטורה הססגונית, המשלבת ברוק עם רוקוקו. איזה יופי!!!!
המון כיף היה לנו, ובמקביל נחמץ הלב, נשרה דמעה, על קהילות שלמות שנכחדו באחת. אי אפשר לתפוס את ההיקף, העוצמה, הטוטליות.

 

 

ביקור בברלין שופך אור על נקודות החושך הללו.
העיר הזו לובשת ופושטת צורה בכל שנה מחדש. נפגשנו בשאלות הקשות שהעיר הזו יודעת לשאול, בתשובות הבעייתיות, בשורשי הרוע וגם בכפרה, תוך כדי תנועה בלתי פוסקת של עיר מודרנית, תוססת, חיה ובועטת.
גם שם אתה פוגש את הזרועות הארוכות של ברה"מ, חי את התוצאות ותוהה על דברי הפונדקאית בכפר נידח בוויאטנאם "אנחנו אחים, אין כמו הרוסים..." האם כשצפון וויאטנאם הקומוניסטית השתלטה על הדרום, הם התכוונו לזה?
בברלין הם התכוונו לזה!!!
האידיאולוגיה דובררה בבהירות, מערכת החוק והחינוך כוונה בדיוק למה שהתרחש...
ובסופו של יום אתה שואל: ומה למדו הרוסים מהמלחמה?... החומה והשטאזי והק.ג.ב.
 

 

ביקרנו השנה ב פולין , סיורים שפרסו בפנינו את האטלס ההיסטורי שלנו, גיאוגרפית ותרבותית.
עברנו תקופות של פריחה, של גאות ושפל, למדנו המון.
חלפנו על פני 1000 שנה, כשאת כולן מלווה הויסלה, לעיתים בוכה, לעיתים מחייכת. עדה לאירועים.

 

 

את הקיץ חתמנו במגף האיטלקי, בדרום, איפה שלוחץ בפולקע, איפה שהריצרץ לא נסגר. 
הסיור באיטליה מקיף רק את החלק התחתון של המגף, אך חובק היסטוריה מרתקת המפגישה בין יהדות לנצרות, היסטוריה המעמתת שאלות של דת ומנהיגות.
התחלנו עם בואם של יהודים לאיטליה, דרך הגירושים הטוטלים מהדרום, הקמת הגטאות ומקומם באיחוד איטליה. שם, ממש שם, קמו גם מחנות העקורים, התרכזו המעפילים בדרכם לארץ.
כל זאת על רקע נופים שמטריפים את החושים וטעמים איטלקיים משובחים יותר ופחות.
יעד אטרקטיבי במיוחד.
סיום מעצים לקיץ עמוס ומעשיר.

 

 

ורכבת הלילה שלי לצפון וייטנאם ממשיכה במסלולה האיטי.
חושך בחוץ, במסדרונות שוכבים אנשים קשי יום, מרופטים, עייפים מאד.
יום חם ולח. מחכים שהשמש תזרח, הרכבת תגיע לתחנה ושמישהו שם למעלה יפסיק לצפצף עליהם.
ועל זה כבר שאל פיט סיגר בשנות ה 60 לפני שהאמריקנים עזבו את ויאטנם "מתי הם ילמדו"????
מתי ילמדו מה זה קומוניזם כדי
לעזור לפונדקאית הרעבה,
לאיש השרוע על רצפת הרכבת,
לחותרת הזקנה בקייק, שפניה צרובות מהשמש...
"מתי הם ילמדו"???
 
בינתיים אתם מוזמנים להצטרף לאחד מסיורי גחליליות של השנה הבאה,
להרחיב את הדעת, את הלב, את הראות.
 
מחכה לכם,
עידית 

 

מפגש סיכום שנה סיורי 2017

 

 

 

לכל משתתפי סיורי גחליליות 2017 
 
אנחנו מזמינות אתכם לכנס שנתי מסכם, עם הפנים לעבר ולעתיד.
הכנס יתקיים ביום שישי 3.11.17 בשעה 10:00 במועדון בקיבוץ מזרע (מתחת לאולם הקולנוע).
 
נפגש על כוס קפה וכיבוד מעשה ידינו לתפארה.
אין צורך להביא כסאות, גם לא ארבע עונות...
מזג האויר הצפוי יותאם ממש על פי מידה.
 
לאחר מפגש, פטפוט ונשנוש נעלה לאולם מזרע לצפות בסרט קצר בליווי הרצאה של עידית.
סיום משוער 12:30.
 
אנא אשרו הגעה באימייל חוזר או בווטסאפ/ סמס לשלומית 054-6699431.
 
נשמח אם תביאו ממעשה ידכם (זוגות יכולים להסתפק בדבר אחד):
מלוחים (פשטידות ומאפים) - קבוצות פולין
מתוקים (עוגות, עוגיות, אחר) - קבוצות רוסיה
סלטים - קבוצת ברלין
גבינות ולחמים - קבוצת הבלטיות
פרות - קבוצת איטליה
 
מחכות לראותכם,
עידית ושלומית
 

 

 

 

 

נשלח באמצעות smoove פלטפורמת שיווק מבית V.I.Plus