|
שלום,
בשנת 2002 הייתי מיואש.
כל כך מיואש עד שחשבתי לרדת מהארץ. החלטה בכלל לא פשוטה עבורי.
אני נכד לסבים שעלו בעליה השלישית לארץ וממש במו ידיהם בנו את המדינה, בן להורים שליוו את המדינה בעשייה מיומה הראשון.
אז מה קרה שחשבתי לעזוב את הכל ולרדת מהארץ? כאשר הגעתי לגיל שבו אדם חושב מה לעשות עם עצמו בחיים, הייתי בטוח שביטחון זה הדבר החשוב ביותר במדינה ולכן, נתתי את כל כולי למערכת הצבאית-ביטחונית. שלוש עשרה שנים מחיי הייתי במערכת זו. אני בהחלט גאה במה שעשיתי ובתרומתי לביטחון המדינה.
תוך כדי השרות הצבאי, התחלתי ללמוד לתואר ראשון ובמהלכו למדתי:
1. שישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בזיהום לאדם.
2. שאנו המדינה עם הפערים הגדולים ביותר בעולם המערבי בין העשירים לעניים.
3. שאם לא נעשה שינוי בשני נושאים אלו יש כאן איום על המשך קיומנו כמדינה.
לכן, החלטתי בגיל 32 לעזוב את הקריירה הצבאית המוצלחת שלי ולפנות לעשייה בחזית הסביבתית חברתית. חזית שבשנת 2000 לא היו בה מספיק לוחמים, או פעילים. התחלתי לפעול ומהר מאוד הגיע הייאוש בעקבות כל הקשיים בהם נתקלתי בכל צעד בו ניסיתי לפעול – בירוקרטיה, שחיתות, רוע וחוסר מודעות גדול. אז ברחתי. ברחת למקום הכי רחוק שמצאתי על הגלובוס: ניו זילנד. חשבתי לבנות את חיי בין הכבשים וכרי הדשא וליהנות משלווה ורוגע. תוך כדי הביקור המקדים שלי שם, הרגשתי שעצי הזית שנטעתי במהלך השירות הצבאי, קוראים לי לחזור, קוראים לי לבוא ולטפל בהם ולחולל באמצעותם שינוי. הבנתי שאם אני רוצה לשנות את העולם ואני בהחלט רוצה, המקום הכי טוב לעשות זאת זה דווקא כאן בישראל – בארץ המגבלות הבלתי אפשריות, בארץ שעיני העולם נשואות אליה. הבנתי שאם נצליח לחולל שינוי כאן, זה יחלחל ויגיע לעולם כולו. הכבשים בניו זילנד מסתדרות יופי בלעדיי. אז חזרתי לארץ, הקמתי משפחה ובניתי את הבית הכי סביבתי שידעתי לבנות. בית שעשוי מחומרים טבעיים ומספק אנרגיה ומזון בצורה פשוטה ובת קיימה תוך כדי כך שהוא נעים ומצמיח משפחה לתפארת. אחרי שבניתי את הבית חשבתי איך ניתן להעביר את רעיון הקיימות לעוד ועוד אנשים והגעתי למסקנה שהפסולת היא הדרך בה ניתן לחולל שינוי בצורה המהירה ביותר, כי כולם מייצרים פסולת. כך התחלתי את מיזם הפרדת הפסולת במקור. מיזם שהחל בכרם מהר"ל ובתוך כעשור הגיע ליותר מ- 400,000 משקי בית בישראל. מיזם שבשיאו הוביל למחזור של יותר ממאה טונות של פסולת אורגנית מידי יום. ואז, בישראל כמו בישראל, התחלפה ההנהגה במשרד להגנת הסביבה והמיזם שהחל בקול תרועה רמה גווע לו לאיטו בקול ענות חלושה. אבל אני, שבוחר לחולל את השינוי דווקא כאן, לא מתייאש ואני ממשיך לפעול על מנת להוביל את השינוי המיוחל.
, אני שמח לבשר לך שבימים אלו אני מקים את: המרכז להתקיימות עצמאית – מרכז שמבקש להמשיך ולחולל שינוי בישראל ובעולם ובו ניתן יהיה לקבל:
1.ידע,
2.מוצרים
3.חוויה
המאפשרים להתקיים באופן עצמאי ומקיים באמצעים פשוטים הניתנים לשכפול.
לדוגמה:
איך אפשר לייצר בעצמנו חלק נכבד מהמזון ומהאנרגיה שלנו, גם בדירה בעיר?
איך כל משק בית יוכל לדאוג לעצמו לביטחון באספקת מים איכותיים ?
איך אפשר לציין אירועים משפחתיים וקהילתיים תוך כדי שיפור הסביבה?
אני גאה להזמין אותך ואת בני המשפחה שלך באופן אישי לאירוע ההשקה החגיגי של המרכז שיתקיים בכרם שפע במהלך המסיק השנתי - ביום שישי 3 נובמבר 2017 י"ד חשוון. פרטים בהמשך המכתב ו כאן. , אשמח מאוד לראות אותך במסיק ובנוסף, אני זקוק לעזרתך.
החלום שלי הוא להפיץ את הידע והניסיון שלי לכן, אשמח לקבל ממך הפניות לקהילות, לארגונים או לאנשים פרטיים שמעוניינים ליצור מציאות אחרת – לחסוך באנרגיה ובמשאבים ולייצר לעצמם ביטחון קיומי, להם אוכל להציע את הידע, המוצרים והחוויה שלנו. ברשותך, אהיה איתך בקשר בנושא הזה בימים הקרובים. בברכה, עמיעד | 
