גר באשקלון. נשוי לרותי. אב ליאיר, יניב ורחל.

דר' טל מספר: נולדתי בעירק בזמן מלחמת העולם השנייה וכילד קטן הייתי עד ליחסים המתוחים בין היהודים למוסלמים שלוו בהצקה, פיטורים של אבא מהעבודה ותחושת מחסור. הבית שלנו היה בית חילוני ומלבד ציון חגי ישראל ולימודים בבית ספר יהודי, לא חוויתי הוויה דתית משמעותית. המפגש הראשון שלי עם אנשים דתיים היה בשנת 1951 לאחר עלייתנו ארצה במבצע עזרא ונחמיה. שליחים אורתודוקסיים הסתובבו במעברה ושכנעו את ההורים לקחת את הילדים הקטנים למסגרת פנימייתית עם אוכל והשכלה. נלקחתי עם אחי הגדול ממני בשנתיים לישיבה בעיר לוד. בישיבה למדו ילדים מארצות המערב, אותם שיכנו בבניין שהיה ליד תחנת הרכבת בלוד, וקבוצה של ילדים שהגיעו מארצות המזרח ששוכנה בבניין ערבי נטוש בלב פרדס. כבר אז משטר הלימוד היה ללא מקצועות ליבה ומלבד חצי שעה של לימודי חשבון בשבוע למדנו כל היום לימודי קודש. עד היום עולים בזיכרוני ריח הגויאבות שהיו בקרבת בנין המגורים והלימוד. אני זוכר בערגה את  שעות הבוקר שטופי השמש כשהתפוזים המזהיבים מכוסים בטל או רטובים מגשם. טעם הגויאבות והתפוזים העסיסיים מלווים אותי כל חורף וריח הגויאבות כל סתיו מחדש.

הלילות בישיבה היו מפחידים, במיוחד בגלל החושך הכבד ובעיקר בגלל העקרבים ששרצו בבניין שהיה נטוש לפני שגרנו בו. נאלצנו להכניס את רגלי 'מיטת הסוכנות' בתוך קופסה עם מים כדי לא לאפשר לעקרבים לטפס לתוך המיטה. במרכזו של הפרדס, ובסמיכות לבניין בו גרנו, הייתה בריכה עמוקה ועגולה שניקזה מים להשקיה. בזכותה רכשתי שם את מיומנות השחייה והצלילה. ערבי השבת נחרתו היטב בזיכרוני כי בכל יום שישי הוזמנו לארוחת ערב שבת בבניין הישיבה בה למדו הילדים האשכנזים. מלבד החלה והגפילטפיש אני זוכר את ההתלהבות בשירת הילדים והמבוגרים שהיכו בידם על השולחנות ויחד איתם למדנו לשיר שירי שבת כמו 'וביום וביום  וביום השבת...ושני כבשים עם סולת מנחה בלולה בשמן..' ועוד ועוד, שירים שמילותיהם לקוחים מהמקורות. 

הטראומה הקשה שחוויתי באותה שנה בישיבה החלה מיד ביום הראשון של הקליטה. כל הילדים הוכנסו אחד אחד לחדר בו ישב ספר והוא גזז לנו את השערות עד לשורשים תוך השארת פאות קטנות בצדעיים. אני זוכר שחשתי בושה כי המראה החדש היה זר לי ולאחי. כשיצאנו לחופשה קצרה חבשנו כובעים עם אוזניות שלא יבחינו בקרחת ובפאות. 

אחי ואני עזבנו את הישיבה אחרי שנה וחזרנו למעברה ולאורח חיים מסורתי. היו לנו שתי שנות בטלה נוספות בהן הסתובבנו במעברה ללא מסגרת לימודים מחייבת. הפעילות החברתית הייתה בעיקרה במסגרת תנועת הנוער העובד והלומד שמילאה תפקיד משמעותי בחיינו.

בגיל עשר נשלחתי בעזרת עליית הנוער  לקיבוץ איילת השחר. שלושה אחים שלי נשלחו כמוני למסגרות קליטה אחרות. נפגשנו אחת לחצי שנה בבית של אימא בחג הפסח ובראש השנה. התקופה הנוספת היחידה בה הייתי עם אימא הייתה בתקופת התיכון, אבל האחים שלי המשיכו במסגרות האחרות עד לסיום התיכון והגיוס לצבא, כך שנפגשנו לעיתים מאוד רחוקות.

לקיבוץ איילת השחר אני חב בהוקרה את עיצוב אישיותי כי במשך ארבע שנים נחשפתי באינטנסיביות לערכים של לכידות חברתית, אהבת הזולת, אהבת הארץ, שיריה, נופיה ונפלאותיה. גם כאן נהגנו בערב שבת להדליק נרות בחדר האוכל ולשיר שירי שבת שתוכנם היה שונה מהתכנים שלמדתי בישיבה. שירים שחזרו על עצמם כל ערב שבת היו שירים של יהושע רבינוב ודוד זהבי כמו 'ירדה השבת אל בקעת גינוסר וניחוח עתיק בשוליה....' או של מתתיהו שלם 'שבת בכפר' (נטו צללים על פני הגבעות, ימי החול חלפו עברו). 

את בית הספר היסודי סיימתי בחברת ילדים בקיבוץ איילת השחר. את הקיבוץ עזבתי יחד עם קבוצת ילדים כמוני כי לא אפשרו  לנו להמשיך ללמוד בתיכון עם ילדי הקיבוץ. במקום לימודים הועידו אותנו לעבודה בענפי המשק ומי שרצה יכול היה להצטרף לכיתה נפרדת של ילדי חוץ  שלמדה בערב במשך שעתיים כמה ימים בשבוע לימודים כלליים. את התיכון התחלתי וסיימתי באשקלון.

אחרי השירות הצבאי התחלתי את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים סוציולוגיה ומדע המדינה. את התואר השני והשלישי סיימתי באוניברסיטה העברית בלימודי מנהל החינוך. אל החינוך הגעתי באקראי במהלך התואר הראשון, כשחברי  לחדר במעון הסטודנטים הציע לי למלא מקום של מורה בתיכון באר טוביה שיצאה לחופשת לידה. מאז אני מאוהב  בחינוך ומתמיד בו.

אחרי כמה שנות עבודה בתיכון הוזמנתי לנהל את מחלקת החינוך במועצה האזורית באר טוביה ומשם הוצע לי לנהל את מכללת אחווה שהייתה בראשית דרכה (בשנה השנייה להקמתה). במשך למעלה משלושים שנה שימשתי כנשיא המכללה והובלתי אותה מסמינר של שתי כיתות לימוד למכללה אקדמית גדולה בעלת שני נתיבים אקדמיים: מכללה לחינוך המעניקה תואר .B.Ed  ו-.M.Ed ומכללה אזורית לתואר .B.A במקצועות שאינם חינוך, תחילה תחת חסות אקדמית של אוניברסיטת בן גוריון והיום כמכללה אזורית עצמאית. לפני שנתיים שתי המכללות שפעלו בקמפוס אחד אוחדו למכללה אחת תחת המל"ג.

בסיום לימודי התואר השלישי צורפתי למשך עשר שנים, במקביל לעבודתי במכללת אחווה, כחבר סגל בביה"ס לחינוך של האוניברסיטה העברית, במעמד של חבר סגל במסלול המקביל.

בעשר השנים האחרונות הובלתי בכמה מכללות לחינוך את בניית התוכנית לתואר שני 'בניהול וארגון מערכות חינוך' ועבדתי בהן כראש התכנית וכמרצה בכיר. מקורות ההנאה וההנעה שלי בעבודה טמונים במפגש החוויתי שלי עם הסטודנטים כאשר הדיאלוג הבוגר איתם מהווה עבורי מקור לסיפוק ומשמעות. מקום נכבד אני מייחד בהוראה לסוגיית אחריותנו כמורים ומנהיגים חינוכיים  להוביל את תלמידנו להפנמה ערכית.

אני מאוד נהנה להיות שייך לסגל המצוין של חמדת הדרום ומרגיש שהשייכות  נותנת משמעות נוספת לחוויית ההוראה.

השנה, עם קבלת ההסמכה הקבועה לתכנית התואר השני גדל באופן משמעותי מספר הלומדים בתכנית ובנוסף ללימודי הבוקר נפתחה גם כיתת סטודנטים הלומדים בשעות הערב. הגידול המשמעותי במספר הלומדים מעמיד בפנינו אתגר גדול ואנחנו שוקדים לשמר את האיכויות של התכנית גם עם גידול מספר הלומדים. לקראת שנת תשע"ט הבאה עלינו לטובה, אני שוקד לפתח מיקודים בתכנית התואר השני שיאפשרו היצע רחב יותר של אפשרויות התמחות בשילוב לימודי תעודה. שיהיה בהצלחה.

החל משנת תשע"ז, החל להילמד בבתי הספר הממלכתיים בישראל המקצוע 'תרבות יהודית-ישראלית'. מטרתו של מקצוע זה היא לחשוף את התלמידים לעולמה העשיר והמגוון של התרבות היהודית והישראלית שיצר עם ישראל במהלך הדורות, לאתגרים השונים שעמם התמודדנו וליכולת ליצור זהות יהודית-ישראלית עכשווית מתוך הוראתו של מקצוע זה בבתי הספר הממלכתיים בישראל.

המכללה מתעתדת לפתוח בחודש שבט קורס לטוענים וטוענות רבניים. זהו קורס שנחשב יוקרתי מאוד (ויש שיגידו קשה מאוד) שמעניק לבוגריו את היכולת לטעון טענות בפני הדיינים באחד מבתי הדין הרבניים בארץ בתיקי גירושין.

הלימודים תובעניים מאוד ומורכבים משני שלבים ששזורים זה בזה. הראשון הוא החלק ההלכתי המקיף הלכות רבות בשו״ע אבן העזר וחושן משפט ותפקידו להעניק רקע הלכתי טוב ללומד בטרם עמידתו מול הדיינים בבית הדין. החלק השני הוא תיאורטי-מעשי ונוגע בכל התחומים הקשורים לסדרי החוק בבית הדין. בחלק הזה שמועבר על ידי עורך דין עוסקים גם בצדדים המשפטיים וגם בצדדים הפרקטיים של תפקיד הטוען.

על מנת לקבל תעודת טוען רבני יש צורך להיבחן בשבע בחינות בכתב ובחינה אחת בעל פה. הלימודים נפרשים במשך כשנה וחודשיים ומקיפים כ-300 שעות למידה.

הקורס לאנגלית מדוברת למבוגרים נועד להעניק מענה ראוי לכל המתקשים לדבר באנגלית בסיטואציות מסוימות הכוללות טיולים בחו"ל או מפגשי עבודה בארץ עם אנשי עסקים דוברי אנגלית.

הקורס מתמקד בשיפור הדיבור ובהענקת ביטחון רב יותר לבוגריו לשוחח באנגלית. היקף הקורס הוא 28 מפגשים בני שעתיים אקדמיות כל מפגש, פעם בשבוע.

הקורס יפתח בתחילת חודש ינואר ומספר המקומות מוגבל.

ד"ר אסתי טוב-לי שגוייסה כראש החוג לחינוך מיוחד מסכמת את מסכת העבודה המורכבת שנעשתה על ידה ועל ידי רבים אחרים (שקצרה היריעה מלפרט את שמות כולם) לצורך קבלת ההסמכה הקבועה של החוג על ידי המל"ג.

היא כותבת: "יום חג לחוג לחינוך מיוחד במכללת חמדת הדרום שקיבל הסמכה קבועה של המועצה להשכלה גבוהה. החוג עבר שינוי משמעותי. תכניות הלימודים עודכנו, סגל חדש גויס, בכירי המרצים בישראל בתחומי החינוך המיוחד באו אלינו ועל כך שלוחה תודה לד"ר חיים שקד, ראש החוג לחינוך. נבנתה מערכת לימודים חדשה. נערכו תיאומים כך שארבעה מרצים המלמדים אותו קורס בארבע תכניות שונות יהיו מתואמים: תכנית נשים, תכנית גברים, תכנית הסבה לחינוך מיוחד, ותכנית חרדיות. כולם יחד תורמים עוד לבנה במעשה המרכבה של הכשרת המורים והמורות לחינוך מיוחד. 

שי מאמו רכז ההדרכה החדש תרם לגיבוש צוות המדריכים הפדגוגיים. ד"ר שרה גבעון תרמה לעיצוב תכנית הגברים. הסגל המנהלי של "חמדת" עשה עבודה מעולה בהכנת התכנית. תודות שלוחות לאסנת תורג'מן, מירי כרמי וחברותיה במשרד וכן לאהרלה אדמנית ולצוות הספרייה האקדמית. תכנית החינוך המיוחד נשלחה למל"ג ובשעה טובה מכללת "חמדת דרום" קיבלה הסמכה קבועה להעניק תואר .B.E.D בחינוך מיוחד. תודות שלוחות לנשיא המכללה פרופ' שאול קרקובר על ההובלה המסורה של המהלך."

ראוי לציין כי תכנית הלימודים החדשה הוגשה ואושרה כבר בתחילת שנת תשע"ז. העבודה על שידרוג תכנית הלימודים נעשתה בניהולן הנמרץ של סגנית הנשיא ד"ר צביה בר-שלום והמזכיר האקדמי ד"ר ליליאן שטיינר. ברכות לכל אלה שתרמו לשיפור וקידום תכנית הלימודים וסגל המרצים.

בבית הספר "מדעים" באשקלון וביה"ס בבאר-גנים ארגנו הסטודנטיות פעילות מיוחדת לכבוד החג. 

המדריכה הפדגוגית הגב' חוה מנסבך מובילה קבוצת סטודנטיות, שלהן זה הסמסטר הראשון וכחלק מההתנסות המעשית הן הפעילו את כל שכבת כיתות ב' ב-4 תחנות לחנוכה. 

המדריך הפדגוגי מר עידן צבי ארגן עם הסטודנטיות, ובשיתוף הנהלת ביה"ס, "יום כיף" לקראת חנוכה לכל תלמידי ביה"ס.

רכז ההדרכה - מר שי מאמו נכח בפעילות וסיכם: "ההתנסות המעשית כוללת ארגון פעילויות חווייתיות ויוצאות דופן אשר תורמות להכשרה מיטבית.