בפרשת פקודי מתוארים בגדי הכהן הגדול. ועל כך מבארת הגמרא במסכת זבחים (דף פ"ח עמוד ב): "ואמר רבי עיניני בר ששון למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם... מכנסים מכפרת על גילוי עריות... אבנט מכפר על הרהור הלב... וציץ מכפר על עזות...". ביאור דבריו של רבי עיניני הם, שעצם לבישת בגדי הכהן הגדול הייתה בהם כפרה על עם ישראל. אפילו על חטאים חמורים כמו שפיכות דמים גילוי עריות וע"ז, ואפילו על חטאים שהוא לא יכול להיות מודע להם כגון הרהור הלב.

קשה לי להסביר כיצד עצם לבישת הבגדים כיפרה, אך ברור הדבר, שמכיוון שהמקדש, שהיה מקום הפולחן המרכזי והיחיד, איחד את כל עם ישראל, הרי שמעשיו של העומד בראש הנהגת המקדש היו משמעותיים ובעלי השפעה ישירה לכל עם ישראל.

 הצער הגדול שלנו הוא לא על שבירת האבנים, הצער הוא על פירוק האחדות. התפילה והצער שלנו בתפילה לבנין הבית הם שנשוב ונתאחד וכך מעשינו יהיו בעלי השפעה גדולה יותר אחד על השני. שבת שלום.

 

בברכת שבת שלום,

הרב ינון נתנאל 

 

בתום חגיגות הפורים, תלמידי כיתת ט׳ יצאו לבקר את החיילים בכל העמדות בצומת הגוש. התלמידים חילקו לחיילים וופלים וגלידה תוך כדי שירה וריקודים. היה שמח ומרומם.

 

כחלק מהרצון של הישיבה שהתלמידים יהיו שותפים ומעורבים בנעשה סביבם וכפי שנהגנו בעבר, ביום ראשון י"ז באדר, התקיים קונגרס ישיבתי סביב הפינוי המתוכנן (שבינתיים נדחה ב"ה) בשכונת נתיב האבות. התלמידים הביעו את עמדותיהם המגוונות בדיון על הנושא של מחאה - חובה או זכות או טעות, לאומיות דתית, ממלכתיות ומקומה של הישיבה במצב הנוכחי. המשתתפים היו שותפים בעמדות וברגשות. אביב כהן, תלמיד ט'3, יזם את בואו של נציג השכונה עמי גברצמן לישיבה, אשר הרחיב את ידיעותנו על המציאות המשפטית והמעשית בתוך השכונה והתוכניות לעתיד.

 

זכינו לחגוג ביחד את שבת זכור בישיבה בתחושה מרוממת. התלמידים ישנו אצל חבריהם האפרתיים והארוחות הוגשו כיד המלך. תלמידי י״ב הובילו את השבת בצורה מופתית עם תפילות, שיחות, פעילויות ושירה מרוממת. גם התלמידים וגם הצוות יצאו עם תחושה של רצון לעוד שבתות כאלה.