"וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם". (בראשית מ"ה, כז).
רוחו של יעקב חוזרת אליו. התנ"ך מתאר זאת כך: עד כה במשך 22 שנה משנעלם יוסף, יעקב היה מת וכעת הוא קם ממש קם לתחייה. רוח הקודש, רוח של שמחה, רוח של התחדשות לובשת אותו. מה גרם ליעקב לחוש כך? העגלות עם הסוסים?
רש"י במקום מסביר שיוסף שלח סימן ליעקב אביו:
"סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו- בפרשת עגלה ערופה".
כלומר יוסף מסר ליעקב אני עוד מחובר. אני זוכר את שלמדנו ביחד - זה חלק ממני. כאשר יוסף זוכר את שלמד בבית אבא, והוא מחובר לכך גם מול אשת פוטיפר ויצר המין, תעמוד "דמות דיוקנו" של אביו ותסמן לו את הדרך.
לפני שנים אמר הרב ליכטנשטיין כי מכאן ניתן לראות כמה חשוב הקשר בלימוד בין אב לבנו.
בישיבה אומנם לומדים שעות רבות. אולם מבחינה קיומית הלימוד בין אב לבן הוא זה שמחבר את הנשמות, והוא זה שיכול להבטיח את המשך החוליה בשרשרת.
לכן קובעת הגמרא כי: "כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני". הסבא וכל שכן האבא צריכים ליצור קשר לימודי עם הבן, ואז התורה שנתנה מסיני ממשיכה להינתן בכל דור מחדש מאב לבן.
מומלץ ביותר למצוא את הזמן והמקום ללימוד קבוע עם הבנים. הלימוד מחבר ויוצר קשר קיומי שמלווה לאורך השנים, יותר מכל חוויה משפחתית אחרת. ממש לפני חנוכה זכינו לערב מיוחד אבות ובנים. ערב של לימוד והתרוממות רוח בישיבה.
בברכת שבת שלום
הרב שמואל רוזנבלום
ראש הישיבה
|