שואל ר' ישראל מסלנטר: האם באמת משה זקוק לרשותו של יתרו- הרי הוא הולך למצרים בשליחותו של הקב"ה? ועונה ר' ישראל מסלנר התשובה היא "התנהגות אנושית".
יתכן ויתרו היה מסרב היה לבקשת משה ללכת למצרים אך מלמדת אותנו התורה כי מצד דרך הארץ הוא צריך לפנות אל חותנו יתרו ולקבל את רשותו במיוחד לאחר כל החסד שעשה אתו בהכנסתו לביתו ונתינת ביתו ציפורה לאשה.
אומר הרב חנן פורת: "התורה מדגישה לנו את בקשת הרשות הזו לא כאקט פורמלי אלא כביטוי עד כמה חשוב היה למשה לשתף את יתרו בהחלטתו. מנהיג ציבור צריך לדעת כי גם אם בפניו עומדים משימות לאומיות כבדות משקל אסור לו לזלזל בדברים הקטנים ובחובות האנושיות כלפי המשפחה". ומוסיף הרב חנן ואומר "גם שליח ציבור קודם כל צריך להיות בן אדם". רגישות אנושית זו של משה באה לידי ביטוי בפרשתנו במקומות נוספים. חז"ל מתארים את אנושיותו הרבה של משה בהיחלצותו לעזור לעברי המוכה ע"י המצרי ובהושעת בנות מדיין הדבר מתווסף למס מדרשים כמו:
"שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר :חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד" (שמו'ר פ'א)
התורה מסבירה לנו בדוגמאות שונות מיהו שליחו של הקב"ה ומדוע הוא נבחר. אנושיות ורגישות היא הבסיס לכל אדם שרוצה להשפיע ולהנהיג. רק אישיות שיש בה קומה גבוהה של דרך ארץ ומידות ויראת שמיים יכולה לצמוח ולהשפיע על עם ישראל.
חזון האולפנה בנריה בונים אישיות חיים שליחות נובע מנקודה זו. בניית קומת כל בת בתורה ודרך ארץ וחינוכה לקראת שליחות חייה חיי שליחות. לאחר תיאור על מידתו של משה שרגיש ועוזר לאחיו ורואה בסבלותם מגיע הציווי: "ועתה אשלחך
אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצריים" (ג,י) ובהמשך נא בפסוק יח' "ושמעו לקולך".
בימים אלו נתבשרנו כי זכינו בפרס החמ"ד לשנה"ל תשע"ט.
אנו שמחים בהכרה גדולה זו של משרד החינוך ובהכרתו באולפנה כמצטיינת ארצית בצדדים הלימודיים, התורניים והחינוכיים. אנו ממשיכים בדרכנו החינוכית לבנות בכל בת אישיות-בעלת מידות טובות ורגישות ולהכין אותה לחיי שליחות לקידומו ופיתוחו של עם ישראל.
שבת שלום ומבורך!
הרב ליאור הלפרין
ראש האולפנה