בס"ד
"מרבים העם להביא" ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא (שמות לו,ו)
ראינו, כי בהתנדבות למלאכת המשכן הייתה התלהבות גדולה ורצון עצום להיות שותף במלאכת הקודש. התורה מדגישה את הקריאה –לא להביא יותר. התוצאה הייתה "ויכלא העם מהביא"- מכאן שרצו להביא עוד ונעצרו.
ויש להבין מדוע התורה האריכה בעניין זה? לכאורה מה הבעיה אם יישאר קצת עודף?
ה"שפת אמת" מסביר כי כאשר יש שפע רצון לעבודת ד' יש חשש של פניות אישיות וקלקול. כמו שניתן ליפול בכוונות לא טובות במיעוט תרומה קמצנות ועין צרה כך וכדו' ניתן ליפול בעודף התלהבות ובנדיבות שאינה לשם שמיים אלא למען עצמך. משה והזקנים שמרו כי הנדיבות של עם ישראל לא תעבור את הגבול, שלא תהפוך לתחרות.ואכן כך עשו בני ישראל "ויכלא העם מהביא".
בהקשר זה וברוח השבת שבת שקלים אומר השפת אמת בשם סבו חידושי הרי'ם על המשנה "באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאיים"[שקלים א] הרעיון הוא שלא יתערבבו השקלים שהן באים מתוך נדבה טהורה למשכן עם רצונות אחרים. ועל כך נא "ויכלא העם מהביא" –לשון כלאיים.כלומר, כילוי העם מהביא השאיר אותו במעלה של נותן לשם שמים
גם נדיבות גדולה ורצונות גדולים צריכים לעיתים דיוק וצמצום כדי שהשפעתם בפועל תהיה מירבית ומהותם תהיה אך ורק מתוך הקדושה.
|