אם היו שואלים אותי מה בדיוק הוביל אותי להיות חוקרת תקשורת אפשר להתלוצץ ולהגיד שזו היתה מוניקה לוינסקי. בשורות הבאות אסביר מדוע. בשנת 1999 הנשיא האמריקאי קלינטון מצליח להתחמק מאיום הדחה שעלה בעקבות חשיפת הרומן שלו עם לוינסקי, לוינסקי עצמה מספרת בראיון בן שעתיים לברברה וולטרס כיצד התחיל הרומן עם הנשיא קלינטון, ואני משתתפת בתוכנית חילופי סטודנטים לתואר ראשון בין אוניברסיטת אמסטרדם ל-San Francisco State. להפתעתי, למרות שפרטי הרומן בין הנשיא לסטאז׳רית היו מצויים בידי עורכי השבועון הוותיק ניוזוויק, היה זה האתר Drudge Report שהוציא את הסיפור החוצה.

הפקולטה שמחה לברך את ד"ר תהילה רפאלי - מהמחלקה לעבודה סוציאלית

על קבלת מענק מחקר מטעם הביטוח לאומי יחד עם ד"ר מיכל קומם, בית הספר לעבודה סוציאלית, מכללת ספיר

 

"קידום השתלבות בהשכלה על-תיכונית של צעירות בהצטלבות מיקומי שוליים בישראל: זיהוי חסמים ומשאבים"

המחקר, שכמותו טרם נעשה בארץ בקרב צעירות, יתרום לזיהוי החסמים והאתגרים העומדים בפני צעירות המצויות בשוליים החברתיים בדרכן לרכישת השכלה על-תיכונית, ויציע המלצות יישומיות לפיתוח מדיניות לעידוד השכלה על-תיכונית בקרב צעירות ממיקומים שוליים כמו גם לצמצום פערים חברתיים והשתלבות טובה בשוק העבודה.

ב-20.2.19 נערך הכנס הפקולטי השלישי שעסק באתגרי מדעי הרוח והחברה: המחקר, ההוראה והקשר עם הקהילה בעשור השלישי של המאה ה-21.

 

חברי ועדת ההיגוי של הכנס: ד"ר איתי פולק, פרופ' בועז הוס, פרופ' ג'קי פלדמן, פרופ' חיים וייס, פרופ' מידד קיסינגר, ד"ר עידית כץ ופרופ' עמית שכטר. 

במהלך חופשת הסמסטר אירחה הפקולטה את פרופ' דנה קיוול (B. Dana Kivel) מאוניברסיטת קליפורניה בסקרמנטו. פרופ' קיוול היא חוקרת פנאי פמיניסטית, אשר עוסקת בתפקיד הפנאי בתהליכי הבנייה חברתית של אידאולוגיה וזהות מגדרית, מינית ואתנית. היא פרסמה מאמרים, ספרים ופרקים רבים, וזכתה בשלל פרסים הן על עבודתה המחקרית והן על תרומתה לקהילה בתחום המאבק בפגיעה מינית. במרכז עבודתה של פרופ' קיוול נמצאת המתודולוגיה של Collective Memory Work. זוהי מתודולוגיית מחקר פמיניסטית, שאמנם פותחה כבר לפני שנים רבות אך עדיין נחשבת לחדשנית בכך שהיא מציעה שיטה סדורה ומאורגנת לחקירה של זיכרונות גופניים, רגשיים ואחרים על מנת ללמוד על תהליכי הבנייה חברתית. למרות שבשנים האחרונות שיטת המחקר הזאת זוכה להכרה נרחבת בחשיבותה ובחדשנותה, ככל הידוע אין חוקרים ישראליים אשר משתמשים בה.  במטרה לקדם את ההיכרות עם השיטה ואת השימוש בה בישראל, המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה, המחלקה לתקשורת והתוכנית ללימודי מגדר הזמינו את פרופ' קיוול להתארח באוניברסיטת בן גוריון בנגב. במהלך הביקור, שזכה לתמיכת התכנית לאירוח אישים בעלי שם (DVP) של הפקולטה למדעי הרוח והחברה, הנחתה פרופ' קיוול סדנה מרוכזת בת יומיים, שבה למדו המשתתפים את עקרונות המתודולוגיה תוך התנסותמעשית בה. הסדנה נערכה במרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה.

בסוף ינואר, יצא הגיליון האחרון של (Ethnologia Europea Vol. 48(2 בנושא "מדריך התיירים כמתווך תרבותי", בעריכת ג'קי פלדמן וג'ונתן סקינר. הקובץ כולל מאמר של ג'קי פלדמן בשם "Mediation as a Practice of Identity: Jewish-Israeli Immigrant Guides in the Christian Holy Land". המאמר מעלה שאלות על הילידיות ועל כינון הילידיות תוך כדי ייצוג פרפרומטיבי לאחרים. הקובץ כולו מקדיש תשומת לב אתנוגרפית והשוואתית למורה הדרך כמתווך תרבותי. באמצעות מחקרים במגוון רחב של ארצות, אתרים, ומסגרות תיירות, האוסף ממחיש איך פרפורמנס תיירותי מתבצע בתנאים של יחסי כוח, ותחת מבטים תיירותיים שונים. מדריכי תיירות משחקים מגוון רחב של תפקידים על במת התיירות. הצגת התרבות "שלהם" לאחרים מחייבת אותם לנקוט עמדה כלפי תרבותם הם ותרבות התיירים, לעתים בעל כורחם. רוב ה"ילידים" אינם באים במגע עם תיירים. המגע מתקיים ב"אזורי גבול תיירותיים", בהם נפגשים מקומיים ותיירים שיוצאים מבתיהם לזמנים קצובים ומקיימים יחסים מסוימים. מדריכי תיירות הם בין הדמויות הבולטות המאיישות אזורים אלו, ואף יוצרות אותם. המדריך יכול לגשר על מצבי קונפליקט ולבנות הבנה ואמפתיה כלפי תרבות האחר או לחליפין, הוא יכול להנציח יחסי מרות קולוניאליים ואוריאנטליסטים כלפי ה"יליד". מאחר והתרבויות שהמדריכים מציגים הם בדרך כלל תרבויותיהם "שלהם", מדריכים אינם רק מפיקים תוצר, אלא גם משחקים את עצמם. מכאן שהצגת התרבות לאחרים יכולה לדרוש עבודה רגשית (emotional labor) רבה. "תיווך" תרבותי מציין את הלימינליות והפגיעות שגם הם מנת חלקו של המדריך. מחברי המאמרים בקובץ באים מארצות ומתרבויות שונות, שרובם התנסו בהדרכת תיירים בעצמם. ההסתכלות על מדריכים כמתווכי תרבות מציע מבט חדש ומגוון על אנתרופולוגיה של תיירות, על הבניית אותנטיות, ועל מגע בין-תרבותי בכלל.

The Michael Mahzor, produced in Germany in 1258, one of the earliest illuminated Mahzorim, is a two-volume prayer book containing liturgical poems for the Holy Days and the ‘four special Sabbaths,’ when liturgical additions are made to the reg­ular weekly chapter reading during the month of Adar. The manuscript is copious­ly illuminated, with animals adorning the opening words of the liturgical poem, and contains a militant iconographical plan, including knights and fighting war­riors. The novelty of this study is in a holistic reappraisal of the manner in which we think about illustration in con­nection with text. This paper addresses three scenes containing animals in the Mi­chael Mahzor: El Mitnase, Mich. 617, f. 4v; Zakhor, Mich. 617, f. 11r; and Kol Nidrei, Mich. 627, f. 48r. The article suggests that the animals in the last two scenes represent the four kingdoms mentioned in chapters seven and eight of the Book of Daniel. Jewish exegesis commonly inter­preted these beasts as symbols of four historical kingdoms. In addition, aspects of animal symbolism in the illuminations – such as hunted and hunting animals – should be considered in the context of medieval Jewish-Christian polemics. The article seeks to understand how the Jewish patrons envisioned themselves and their neighbors, through a prism of images, piyyutim, and the writings of Hasidei Ashkenaz.

הפקולטה מברכת את הסופר פרופ' אתגר קרת, מהמחלקה לספרות עברית, שזכה בפרס ספיר על ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה". קרת מעביר השנה שתי סדנאות במחלקה לספרות עברית: "יסודות הכתיבה - סדנת פרוזה למתחילים" לתואר הראשון, ו"סדנה לכתיבה לילדים" לתואר השני.

הפקולטה מברכת את פרופ' מיכל קרומר-נבו מהמחלקה לעבודה סוציאלית, על זכייתה באות מפעל חיים של אספנט-ישראל לשנת 2019. אספנט-ישראל היא השלוחה הישראלית של הפורום האירופי למדיניות חברתית. מיכל זכתה באות על תרומתה לפיתוח וקידום של מחקר, מדיניות ופרקטיקה עם ולמען אנשים החיים בעוני. בשנים האחרונות אומצה על ידי משרד הרווחה הפרדיגמה של 'עבודה סוציאלית מודעת-עוני' שמיכל פיתחה עם תלמידיה, והיא מיושמת בכמחצית הרשויות המקומיות ברחבי ישראל. מתוך נימוקי ועדת הפרס: "לפרופסור מיכל קרומר-נבו השפעה אדירה על פיתוח הפרדיגמה של פרקטיקה מודעת-עוני ועל קידום שינויים במדיניות הרווחה. היא שותפה מזה שנים לגיבוש מדיניות ופרקטיקה ביחס לאנשים ונשים החיות בעוני. היא פועלת במסירות ובעקביות להטמעת עבודה מודעת-עוני במחלקות לשירותים חברתיים. במהלך כל העשורים האחרונים פרופ' קרומר-נבו כתבה ופרסמה מאמרים וספרים בנושא, והעמידה דור של חוקרים העוסקים בעבודה סוציאלית ביקורתית עם אנשים החיים בעוני. בשנים האחרונות היא משקיעה מאמצים רבים בכדי להכשיר, להוביל, לפתח פרקטיקה מודעת עוני במחלקות לשירותים חברתיים. עבודתה זו זוכה לתהודה רבה גם בעולם."  

הפקולטה מברכת את ד"ר אורי מור, מהמחלקה ללשון עברית, נבחר לחבר־יועץ לאקדמיה ללשון העברית בשנת תשע"ט. אורי משמש כחבר הוועדה למונחי בלשנות והוועדה למונחי מגדר.

אליזה פרנקל, תלמידת תואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, זוכת פרס פדגוגיקה לשנת תשע"ט והזוכה בתחרות המלגות השנתית של השותפות הבין אוניברסיטאית בלימודי רוסיה ומזרח אירופה, מספרת לנו על מחקרה העוסק בזכרון הקולקטיבי של הטרור הסטליניסטי ברוסיה של היום. במסגרת המחקר היא עושה עבודת שדה בעיר הולדתה סנט פטרבורג ומתמקדת בפרויקט הנצחה שנקרא ״הכתובת האחרונה״ (posledniy adres). בו מתקינים לוחיות מתכת אישיות וקטנות לזכר קורבנות הטרור הסטליניסטי על חזיתות בתים ברחבי רוסיה, בכתובת האחרונה בה התגוררו לפני הוצאתם להורג. במהלך מחקרה היא לומדת ששימור העבר מלמד על ההווה לא פחות מאשר על העבר, על המאבקים על מה איך לזכור את העבר ולא פחות חשוב, על מה רוצים לשכוח או לפחות להשאיר באזור הדמדומים זה של "אמנזיה הסטורית".